אורות התשובה – פרק י. הכרחיות התשובה והתורה זל"ז בכללותן ובמעלותיהן העליונות

פרק י: הכרחיות התשובה והתורה זל"ז בכללותן ובמעלותיהן העליונות

א. תשובה שלמה באמת צריכה היא להסתכלות עליונה, להתעלות ליקר העולם המלא אמת וקדש, וזה א"א כ"א ע"י עסק מעמקי התורה והחכמה האלהית ברזי עולם. אמנם צריכים לזה לנקיון גופני, לטהרה מדותית, בתור עוזרים, שלא יעיבו ענני התאוה את הזוהר השכלי. אבל ראשית לכל ההופעות מוכרחת לבא התורה, ודוקא התורה העליונה, שרק היא משברת את כל מחיצות הברזל שבין האדם היחיד והצבור לבין אביהם שבשמים. התשובה באה מתוך חשבון צלול של עולם ברור, והיא מבררת בעצמה ומצללת בכחה את העולם.

ב. סימן טוב לתשובה מעולה : קורת רוח פנימית והארת השכל בהשגות עליונות, בהירת הציור ועזוז הקודש של טהרת כח המדמה, המלביש את ההבנה העליונה, – הכוללת את כל ארחות החיים כולם.

ג. כל חטא הוא מונע את ישוב הדעת הנדרש להארת רזי עולם : התשובה היא פותחת פתחי בינה, כשם שהיא באה על ידי הבינה.

ד. התשובה מוכרחת היא להשכלה האלהית. אמוץ הרצון והארתו ואמוץ השכל אחוזים הם זה בזה. הפעולות מרבות אור על השרשים העליונים שמהם הן נובעות, ורגשי הנפש המיוסדים משרשי הקדושה העליונה מגלים הם במציאותם עצמה את השרשים הללו. לכן מי שמוכן לדבקות אלהית תדירית אי אפשר לו במהלך פחות מזה, ומוכנות בקרבו כבר סבות מכריחות, גשמיות ורוחניות, המעודדות אותו לשוב אל הדבקות האלהית השלמה. אמנם אי אפשר לבא אליה כ"א אחרי הענוה המוחלטה, הבאה מתוך גדולת נפש ושמחה גדולה באור ד', שהיא נוצרת בלב אחרי הידיעה הציורית, שהרעיון של הדבקות האלהית בכל צורותיו הוא האושר היותר גדול בחיים. וכל מה שיתמלא הודו וכל מה שיפואר כפאר של דעת ושל גדל רוח, של מעשים ושל סדרי חיים קבועים, של התפשטות אורה צבורית ושל גדלות נשמה וטהרתה, ככה יגדל אושר החיים, וממילא תחדר אז השמחה הנשמתית, והדבקות בעצמה תבא למעלתה העליונה, עד שגאות ד' תגלה בנשמה, וממילא אין קץ לענות הצדק שתופיע עמה, כי איך יתגאה האדם בעמדו לפני מקור כל השלמות, אור אין סוף העליון המרומם על כל ברכה ותהלה.

ה. כמה מטמטמות הן העברות את הדעת, בין הדעת של היחיד בין הדעת של הצבור, של הדור ושל התקופה. כשהירידה גורמת אותה תפיסת החיים, שיתפס בה האדם נגד רוח העליון הזורח עליו, נגד דבר ד, הבא לו מכל מוצאיו, מן התורה, מן האמונה וגם ממנהג אבות, מהסכמת הבריות, ומישרו הפנימי, – שהמשך העליוניות גם שבכל אלה הולך הוא ונמשך מכל התוכן החי והמלא שברוחניות העולם ומלואו, בחקי שמים וארץ וכל הויתם היותר יסודית, – כשנעשה האדם על ידה מדרס לצד העור שבו, לאותו הצד החלש, שאינו יכול להתגבר עד כדי האומץ של אחיזת החיים בסדורם כפי התביעה השלמה שלהם, שהיא התביעה המרחקת את האדם מן החטא, המעמידתו ישר כאשר עשהו אלהים, אז לא רק חלק אחד מחלקיו ירד ונשתקע, לא רצונו העראי נחלש, ורוחו במהותו וערכו, שכלו וכל אור החיים שבו, עומד על עמדו. לא כן הדבר, פניו כולם שונו אור השכל המבוסס, המתאחד בעומק ההויה הנשמתית עם כל כחות החיים, הארוג בחוברת עם כל הסדור המוסרי הרוחני הממשי של כל מה שהוא מסביב, ממטה וממעל זה האור נכהה. ואור זה – הוא רז החיים בעצמם, אומץ תפיסת החיים שהנשמה מוצאה בו את דם הנפש שלה. ורק בטהרה ובתשובה ישוב ויגלה האור והחיים. ולכן התשובה היא יסוד התרבות האנושית המחופשת כל כך.

ו. העברות והמדות הבלתי מזוקקות הן מטמטמות את הלב, וכל זמן שהנפש חשוכה על ידן אי אפשר כלל להסתכלות העצמית הבהירה שתתרחב ותתפשט יפה. המעין, החפץ להתעלות למרומי ההשכלה העליונה, ירגיש את זה מנפשו, והכרח גמור ירגיש בעצמו לשוב בתשובה שלמה, לצרך ההשכלה העליונה בעצמה שלא תהיה לקויה. אמנם על כל חטאת האדם, שבין אדם למקום, התשובה הרוחנית משיבה מיד את ששון הישע של אור הרוח, אבל בעברות שבין אדם לחברו אי אפשר לנפש להשתלם עד שיתוקנו בפועל, ולפעמים יפגשו מכשולים ומניעות, שאי אפשר להתגבר עליהם, וכל זמן שלא נתקנו הם מונעים את אור הדעת, וממילא הן מעכבות את ההכרה של הצדק הכללי ואת החשק אליו לצאת מהסתרתו . מ"מ ע"י הסכמה חזקה להזהר לפחות להבא מחטא לבני אדם, ולהתאמץ בתקון העבר, כפי אותה המדה של התקימות התשובה במעשה כן יוסיף האור הרוחני לזרוח על הנשמה. עד אשר אומץ הרוח בעצמו ירבה לו דרכים איך להשלים את התשובה המעשית, כדי שיוכל האור הרוחני לחול על הנשמה, הצמאה אליו. בכל מלואו ובכל טובו.

ז. כשהאדם מתנשא למרומי הרעיון באים מיד העונות וסותמים לפניו את האורה העליונה, והמחשבות הגדולות משתפלות ע"י קדרות העונות, הרשומים בחדרי הלב. אמנם ישוב אז מיד בתשובה ברורה, אשר תשיב לו את החיים המאושרים במעוף עין וכפי אותה המדה שתתאמת התשובה בפועל בסדרי החיים, כן יתאדרו תנובות המחשבה ופלג הרעיון יתברך.

ח. זהו דבר פשוט, שא"א להצליח בסתרי תורה בלא תשובה. כי בענינים הגדולים ההם הרצון והדעת הם בחבור אחד. וכשמבינים את התוך של הענינים לפי מדת עז הרצון של הטוב, אז כוספים ומצירים כלליות ופרטיות רבים מאד איך לבוא אליו. אבל כשהעונות מבדילין נפגם הרצון וכיון שאין האדם מתעלה לרצון עליון בפנימיותו, ואין חשיבות עמוקה בלבבו לחפץ הטוב הכללי והפרטי, מאחר שהוא מוטבע בעול וזוהמת החטא, א"א שתזרח בו הדעת, ומסתתמים הצנורות של השגת סתרי תורה. ע"כ צריך להתגבר מאד בתשובה ולברר את הרצון כדי לזכות לדעת עליון צלולה ובהירה בדברים העליונים.

ט. אי-אפשר להכנס לעולם הרוחני הנסתר ולהציץ באור העליון כ"א ע"י הקדמה של תשובה גמורה, שכיון שהאדם מסתכל במאור העליון מתגלה מיד הזוהר של הצדק המוחלט והיופי של הקדושה העליונה, ותביעה נוראה תוקפתו שיהיה גם הוא אחוז באותו הזוהר והיופי, ושחייו יהיו מושרשים בהם כולם בכל מהלכיהם, ומיד הוא מסתכל במעשיו ובמדותיו ורואה את פגמיהם. ואז החרטה מתחזקת בקרבו והוא שב מאהבה גמורה. וע"פ עוצם הסכמתו ללכת בדרך הטוב, שהוא מתאים לאור השכל הזך, המתעלה ביותר ע"י הארתה של תורה, שהאיש הישראלי מוצא רק על פיה את עומק חובתו, כך הוא מתעלה להיות נשרש בעולם העליון. ובלא שום סתירה פנימית הולכים הם רעיונותיו ומאירים, והמחזות הרוחנים של ההשכלה העליונה העסוקה ברזי עולם מתיצבים נכח עיניו בעצם זהרם, כפי מעלת נפשו והכנתה הקודמת ולפי עוצם גבורתה וחופשתה הרוחנית האמתית.

י. כשהולכים בדרך העיון הטהור באלהיות, מרגיש האדם בעצמו שיש מסך המבדיל בינו ובין ההשגות הבהירות, והנשמה בעצמה מכרת שהמסך הזה הוא המעשים והמדות שאינם טובים, ומיד מתעוררת בקרב הלב התשוקה לתשובה שלמה, למעולה שבתשובות, ולפעמים רבות לא תצא אל הפועל כראוי עד שתהיה סמוכה לה התפלה הרעננה, ואז ישוב מעין הגבורה להיות מפכה והולך על הנשמה.

יא. תפלה וצעקה ותשובה מעומקא דלבא, והתגלותה בפועל על המעשים בתקונם, מוכרחת להיות מוקדמת לכל הופעת אור השגה עליונה, ואי אפשר לספרות חשוכה באמת להולד ולהופיע באור של חיים בעולם כי-אם על ידי התגלותו של אור התשובה, המחדשת פני תבל כולה. אמנם מופיע הוא נגהה של הספרות העתידה בהתנוצצות הדעת שקודמת לאור התשובה, והדעת ממלאה את הכח הרוחני בחופש גמור ודרור עליון נעלה המביא לתשובה השלמה, המושכת אחריה גאולה, אחרי שבאה כבר הסליחה, הפנימית והחיצונה, ורפואה וכלכלה וקבוץ גלויות והשבת כח לשופטים ויועצים יסודי הספרות ומיסדיה, מתאמצת לבא, והרשעה מתכנעת, והצדק מתעלה, ולב האומה מתחיל לדפוק בעז חייו לירושלים, וצמיחת נזר ממלכה שלמה מופיעה, וכל חפץ לב מתמלא בתפלת ישרים, המלאה רצון חי העולמים, אשר הוא שח ויהי.