בס"ד
אחת מהדמויות שהשאירו עלי את חותמן בצורה מאד עמוקה היא: ר' יחיאל מיכל הלוי אפשטיין. רק אזכיר שהוא הסמיך להוראה את הרב קוק וכתב את ספרי "ערוך השולחן" על בסיס ובמבנה דומה לארבעת הטורים.
ערוך השולחן שאמור להתחיל כספר הלכה מתחיל עם המון משלים ודיבורים על מלאכים רוחות ועוד דברים שלא ברור האם החליט המחבר לכתוב ספר הלכה או ספר מוסר.
באיזה שהוא שלב בסימן א סעיף ב מזכיר המחבר בכתביו את מושג "הנפש הבהמי" שלא רק שלא קשור להלכה בצורה ישירה אלא קשור קצת יותר לתחום הנעלם.
בהמשך לנפש הבהמי הוא מתחיל להזכיר נשמה ועוד מספר דברים מה שהופך את הגישה ללא מובנת.
התחיל המחבר לכתוב ספר הלכה או ספר מסתורין ורוח? (מיסטיקה?)
וממשיך ומדבר על העולם הזה, העולם הבא ואז מסכם משהו בסעיף ד', משהו שמסביר את כל מה שאמר עד אז:
"וכל בר דעת יש לו להבין: כמו שאם נראה מלך בשר ודם בונה בנין יקר המורכב משני הפכים, שבנה בתוכו אבנים יקרות שוהם וישפה וכל אבן יקרה, וגם מטיט ועפר, היעלה על הדעת שתכלית כוונת המלך הוא לשם הטיט והעפר? ובודאי התכלית של הבנין הם האבנים היקרות, והטיט והעפר אינם אלא לחיזוק הבנין.
כמו כן מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שברא את האדם מורכב מנשמה טהורה שהיא חלק אלוה ממעל, והיא תשוב אל האלהים אחרי מותו, וגם מגוף עב שהוא טיט ועפר, היעלה על הדעת שהתכלית הוא הטיט והעפר? וכל הסובר כן אינו אלא כסיל ומשוגע.
וזהו שאמר עקביא בן מהללאל: הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה: דע מאין באת, ולאן אתה הולך… כלומר: הנשמה היא חלק אלוה ממעל ותשוב למקורה. ולהיפך הגוף: מאין באת? מטיפה סרוחה. ולאן אתה הולך? למקום עפר רמה ותולעה. ובזה הבירור שהתכלית הוא הנפש האלהית. ולכן קודם כל צריך האדם לדעת יסודי תורתינו הקדושה והטהורה.”
הוא מביא משל של דבר שבנוי מאבנים יקרות ומבנה טיט ועפר.
שברור לכל אדם בר דעת שהאדם שבנה את המבנה רצה להבליט את האבנים היקרות ולא את הטיט והעפר.
המשל מדבר על הנשמה והגוף.
הנשמה שהבורא שם באדם היא העיקר והאבנים היקרות.
כשבאים להכיר מישהו ולבנות בית בישראל צריך לראות את הנשמה ששם הבורא בבן הזוג.
זה הבסיס לחיים מאושרים.
ברגע שיודעים שיש שם נשמה מהצד השני, יש מקום לאהבה ללא גבולות וללא תנאי.
שנזכה להמון ברכה בהכרה של אחד והשני.