זוהר תרומה, דף קסב' עמוד ב': בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך

בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך…
ועל כל פשעים תכסה אהבה

זוהר דף קס"ב עמוד ב'
[פרשת תרומה דף קיט' זוהר עם פירוש הסולם אות תרסח]
(קישור לדף בספריא):

תרסח) רַבִּי יִצְחָק הֲוָה שְׁכִיחַ קָמֵיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר. אָמַר לֵיהּ, וַדַּאי רְחִימוּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּבַר נָשׁ רָחִים לֵיהּ, לָא אִתְּעַר אֶלָּא מִלִּבָּא, בְּגִין דְּלִבָּא אִיהוּ אִתְעָרוּתָא לְאִתְּעָרָא לְגַבֵּיהּ רְחִימוּ (ורחמנא לבא בעי). אִי הָכִי, אֲמַאי כְּתִיב "בְּכָל לְבָבְךָ" וּלְבָתַר "וּבְכָל נַפְשְׁךָ"? דְּמַשְׁמַע דִּתְרֵין גַּוְונִין אִינּוּן, חַד לִבָּא, וְחַד נַפְשָׁא, אִי לִבָּא הוּא עִקָּרָא, מַאי בָּעֵי נַפְשָׁא? אָמַר לֵיהּ,[מי אמר למי?] וַדַּאי לִבָּא וְנַפְשָׁא תְּרֵין אִינּוּן, וְאִתְאַחֲדָן לְחָד. דְּהָא לִבָּא וְנַפְשָׁא וּמָמוֹנָא, כֻּלְּהוּ אִתְאַחֲדָן דָּא בְּדָא, וְלִבָּא אִיהוּ עִקָּרָא וִיסוֹדָא דְּכֹלָּא.

תרסט) וְהָא דְּאִתְּמַר "בְּכָל לְבָבְךָ", בִּתְרֵין לִיבָּן אִיהוּ, דְּאִינְהוּ תְּרֵין יִצְרִין, חַד יִצְרָא טָבָא, וְחַד יִצְרָא בִּישָׁא. וּתְרֵין אִלֵּין כָּל חַד וְחַד אִקְרֵי לֵב, דָּא [מעבר לדף קס״ג א ] אִקְרֵי לֵב טוֹב, וְדָא אִקְרֵי לֵב רָע. וּבְגִין כַּךְ אִיהוּ "לְבָבְךָ" דְּאִינּוּן תְּרֵין, יֵצֶר הַטּוֹב וְיֵצֶר הָרָע.

תרע) "וּבְכָל נַפְשְׁךָ" וּבְנַפְשְׁךָ מִבָּעֵי לֵיהּ, מַאי "וּבְכָל נַפְשְׁךָ"? הַאי בְּכָל אֲמַאי? אֶלָּא לְאַכְלְלָא נפ"ש ורו"ח ונשמ"ה, דָּא אִיהוּ "וּבְכָל נַפְשְׁךָ" בְּכָל מַה דְּאָחִיד הַאי נֶפֶשׁ. "וּבְכָל מְאֹדֶךָ"? אוּף הָכִי כַּמָה זִינִין אִינּוּן דְּמָמוֹנָא, כֻּלְּהוּ מְשַׁנְיָין אִלֵּין מֵאִלֵּין, וְעַל דָּא כְּתִיב "בְּכָל". רְחִימוּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמִמְסָר לֵיהּ כָּל דָּא, לְמִרְחַם לֵיהּ בְּכָל חַד וְחַד.

תרעא) וְאִי תֵּימָא, בְּיֵצֶר הָרָע הֵיךְ יָכִיל בַּר נָשׁ לְמִרְחַם לֵיהּ, דְּהָא יֵצֶר הָרָע מְקַטְרְגָא אִיהוּ דְּלָא יִקְרַב בַּר נָשׁ לְפוּלְחָנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְהֵיךְ יְרָחִים לֵיהּ בֵּיהּ? אֶלָּא, דָּא אִיהוּ פּוּלְחָנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יַתִּיר. כַּד הַאי יֵצֶר הָרָע אִתְכַּפְיָא לֵיהּ, בְּגִין רְחִימוּ דְּקָא מִרְחַם לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. דְּכַד הַאי יֵצֶר הָרָע אִתְכַּפְיָא, וְתָבַר לֵיהּ הַהוּא בַּר נָשׁ, דָּא אִיהוּ רְחִימוּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּגִין דִּיְדִיעַ לְקָרְבָא לְהַהוּא יֵצֶר הָרָע, לְפוּלְחָנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.

תרעב) הָכָא אִיהוּ רָזָא לְמָארֵי מִדִין. כָּל מַה דַּעֲבַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עֵילָּא וְתַתָּא, כֹּלָּא אִיהוּ בְּגִין לְאַחֲזָאָה יְקָרָא דִּילֵיהּ, וְכֹלָּא אִיהוּ לְפוּלְחָנֵיהּ. וְכִי מַאן חָמֵי עַבְדָּא, דְּלֶהוֵי מְקַטְרְגָא דְּמָארֵיהּ? וּבְכָל מַה דִּרְעוּתֵיהּ דְּמָארֵיהּ, אִתְעָבִיד אִיהוּ מְקַטְרְגָא, רְעוּתֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דִּיהוֹן בְּנִי נָשָׁא תָּדִיר בְּפוּלְחָנֵיהּ, וְיֵהָכוּן בְּאֹרַח קְשׁוֹט, בְּגִין לְמִזְכֵּי לוֹן בְּכַמָּה טָבִין, הוֹאִיל וּרְעוּתֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּהַאי, הֵיךְ אַתְיָא עַבְדָּא בִּישָׁא, וְאִשְׁתְּכַח מְקַטְרְגָא מִגּוֹ רְעוּתֵיהּ דְּמָארֵיהּ, וְאַסְטֵי לִבְנֵי נָשָׁא לְאֹרַח בִּישׁ, וְאַדְחֵי לוֹן מֵאֹרַח טָב, וְעָבִיד לוֹן דְּלָא יַעַבְדוּן רְעוּתָא דְּמָארִיהוֹן, וְאַסְטֵי לִבְנֵי נָשָׁא לְאֹרַח בִּישׁ?

תרעג) אֶלָּא, וַדַּאי רְעוּתֵיהּ דְּמָארֵיהּ עָבִיד. לְמַלְכָּא דְּהֲוָה לֵיהּ בַּר יְחִידָאִי, וַהֲוָה רָחִים לֵיהּ יַתִּיר, וּפָקִיד עֲלֵיהּ בִּרְחִימוּ, דְּלָא יִקְרַב גַּרְמֵיהּ לְאִתְּתָא בִּישָׁא, בְּגִין דְּכָל מַאן דְּיִקְרַב לְגַבָּהּ, לָאו כְּדַאי אִיהוּ לְאַעֲלָא גּוֹ פְּלַטְרִין דְּמַלְכָּא. אוֹדֵי לֵיהּ הַהוּא בְּרָא, לְמֶעְבַּד רְעוּתֵיהּ דַּאֲבוֹי בִּרְחִימוּ.

תרעד) בְּבֵיתָא דְּמַלְכָּא, לְבַר, הֲוַת חֲדָא זוֹנָה[מטרונא], יָאֶה בְּחֵיזוּ, וּשְׁפִירָא בְּרֵיוָא. לְיוֹמִין אָמַר מַלְכָּא, בְּעֵינָא לְמֵחמֵי רְעוּתֵיהּ דִּבְרִי לְגַבָּאי. קָרָא לָהּ לְהַהִיא זוֹנָה[מטרונא], וְאָמַר לָהּ זִילִי וּתְפַתִּי לִבְרִי, לְמֵחמֵי רְעוּתֵיהּ דִּבְרִי לְגַבָּאי. הַהִיא זוֹנָה[מטרונא] מַאִי עַבְדַת? אַזְלַת אֲבַתְרֵיהּ דִּבְרֵיהּ דְּמַלְכָּא שָׁרָאת לְחַבְּקָא לֵיהּ וּלְנַשְּׁקָא לֵיהּ, וּלְפַתֵּי לֵיהּ בְּכַמָּה פִּתּוּיִין. אִי הַהוּא בְּרָא יֵאוֹת, וְאָצִית לְפִקּוּדָא דַּאֲבוֹי, גָּעַר בָּהּ, וְלָא אָצִית לָהּ, וְדָחֵי לָהּ מִנֵּיהּ. כְּדֵין אָבוֹי חַדֵּי בִּבְרֵיהּ, וְאָעִיל לֵיהּ לְגוֹ פַּרְגּוֹדָא דְּהֵיכָלֵיהּ, וְיָהִיב לֵיהּ מַתְּנָן וּנְבִזְבְּזָא וִיקָּר סַגְיָא. מַאן גָּרִים כָּל הַאי יְקָר לְהַאי בְּרָא? הֲוֵי אֵימָא הַהִיא זוֹנָה. וְהַהִיא זוֹנָה אִית לָהּ שְׁבָחָא בְּהַאי אוֹ לָאו? וַדַּאי שְׁבָחָא אִית לָהּ מִכָּל סִטְרִין. חַד[א], דְּעַבְדַּת פִּקּוּדָא דְּמַלְכָּא. וְחַד[ב], דְּגַרְמָת לֵיהּ לְהַהוּא בְּרָא, לְכָל הַהוּא טִיבוּ, לְכָל הַאי רְחִימוּ דְּמַלְכָּא לְגַבֵּיהּ. וְעַל דָּא כְּתִיב, (בראשית א׳:ל״א) "וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד". "וְהִנֵּה טוֹב" דָּא מַלְאָךְ חַיִּים. (ס"ח ע"ב) "מְאֹד" דָּא מַלְאָךְ הַמָּוֶת, דְּאִיהוּ וַדַּאי טוֹב מְאֹד, לְמַאן דְּאָצִית פִּקּוּדִין דְּמָארֵיהּ. וְתָא חֲזִי, אִי לָא יְהֵא הַאי מְקַטְרְגָא, לָא יַרְתוּן צַדִּיקַיָּא הָנִי גִּנְזְיָא עִלָּאִין, דִּזְמִינִין לְיָרְתָא לְעָלְמָא דְּאָתֵי. זַכָּאִין אִינּוּן דְּאִעְרָעוּ בְּהַאי מְקַטְרְגָא, וְזַכָּאִין אִינּוּן דְּלָא אִעֲרָעוּ בֵּיהּ. זַכָּאִין אִינּוּן דְּאִעְרָעוּ בֵּיהּ, וְאִשְׁתְּזִיבוּ מִנֵּיהּ, דִּבְגִינֵיהּ יָרְתִין כָּל אִינּוּן טָבִין, וְכָל אִינּוּן עִדּוּנִין, וְכָל אִינּוּן כִּסוּפִין דְּעָלְמָא דְּאָתֵי, דְּעָלֵיהּ כְּתִיב (ישעיהו ס״ד:ג׳) "עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ". וְזַכָּאִין אִינּוּן דְּלָא אִעֲרָעוּ בֵּיהּ, דִּבְגִינֵיהּ יָרְתִין גֵּיהִנָּם, וְאִטָרָדּוּ מֵאֶרֶץ הַחַיִּים, דְּהָא אִינּוּן חַיָּיבַיָּא דְּאִעְרָעוּ בֵּיהּ, הֲווֹ צַיְיתִין לֵיהּ, וְאִתְמַשְׁכוּ אֲבַתְרֵיהּ. וְעַל דָּא אִית לְצַדִּיקַיָּא לְמֶחְזַק לֵיהּ טָבִין דְּהָא בְּגִינֵיהּ יָרְתִין כָּל אִינּוּן טָבָאן וְעִדּוּנִין וְכִסּוּפִין לְעָלְמָא דְּאָתֵי.

תּוֹעַלְתָּא דְּהַאי מְקַטְרְגָא. כַּד חַיָּיבַיָּא צַיְיתִין לֵיהּ [ מעבר לדף קס״ג ב] מַאי אִיהִי? אֶלָּא, אַף עַל גַּב דְּלֵית לֵיהּ תּוֹעַלְתָּא, פִּקּוּדָא דְּמָארֵיהּ אִיהוּ עָבִיד. וְתוּ, דְּהָא אִתְתָּקַּף בְּגִין הַאי, הוֹאִיל וְאִיהוּ רָע, אִתְתָּקַּף כַּד עָבִיד בִּישׁ. חַיָּיבָא לָא אִתְתָּקַּף עַד דְּקָטִיל בַּר נָשׁ, כֵּיוָן דְּקָטִיל בְּנֵי נָשָׁא, כְּדֵין אִתְתָּקַּף וְאִתְגַּבָּר בְּחֵילֵיהּ, וְאִית לֵיהּ נַיְיחָא.[נח נפשיה] כַּךְ הַהוּא מְקַטְרְגָא, דְּאִתְקְרֵי מַלְאָךְ הַמָּוֶת, לָא אִתְגַּבָּר בְּחֵילֵיהּ עַד דְּאַסְטֵי לִבְנִי נָשָׁא וּמְקַטְרֵג לוֹן וְקָטִיל לוֹן, כְּדֵין אִית לֵיהּ נַיְיחָא, וְאִתְתָּקַף וְאִתְגַּבָּר בְּחֵילֵיהּ. כְּמָה דְּאִתְתָּקַּף סִטְרָא דְּחַיִּים, כַּד בְּנֵי נָשָׁא טָבִין, וְיֶהֱכוּן בְּאֹרַח מֵישָׁר. אוּף הָכִי, הַאי מְקַטְרְגָא אִתְתָּקַּף וְאִתְגַּבָּר, כַּד חַיָּיבַיָּא צַיְיתִין לֵיהּ, וְשָׁלִיט עָלַיְיהוּ.

רַחֲמָנָא לִישֵׁזְבָן. וְזַכָּאִין אִינּוּן דְּזַכָּאָן לְנַצְחָא לֵיהּ, וּלְאַכְפְּיָא לֵיהּ, לְמִזְכֵּי בְּגִינֵיהּ לְעָלְמָא דְּאָתֵי, וְאִתְתָּקַף בַּר נָשׁ בְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא תָּדִיר, עַל דָּא וַדַּאי אִתְּמַר, (תהילים פ״ד:ו׳) אַשְׁרֵי אָדָם עוֹז לוֹ בָךְ מְסִלּוֹת בִּלְבָבָם, זַכָּאִין אִינּוּן בְּהַאי עָלְמָא וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי.


פירוש הסולם עם הרחבות (מובאות מסוגריים מרובעים):

תרסח) רַבִּי יִצְחָק הֲוָה וכו': רבי יצחק היה מצוי אצל רבי אליעזר. אמר לו[מי אמר למי?], ודאי אהבת הקב"ה שאדם אוהבו אינו מתעורר אלא מלב. משום שהלה הוא מקום התעוררות לעורר אליו אהבה. ושואל, אם כן, למה כתוב, בכל לבבך ואח"כ בכל נפשך, שמשמע ששני אפנים הם באהבה, אחד בלב ואחד בנפש, ואם הלב הוא העיקר למה צריך לנפש?  אמר לו, ודאי שהלב והנפש הם שנים ומתיחדים לאחד. שהרי לב ונפש וכסף, כולם מתאחדים זה בזה והלב הוא עיקר ויסוד הכל.

תרסט) וְהָא דְּאִתְּמַר בְּכָל וכו': ומה שלמדנו, בכל לבבך, פירושו הוא בשני לבבות, שהם שני יצרים, אחד, יצר הטוב ואחד יצר הרע. ושני אלו, כל אחד ואחד נקרא לב, זה נקרא לב טוב, וזה נקרא לב רע. ומשום זה נאמר, בכל לבבך, ואינו אומר בכל לבבך, ואינו אומר בכל לבך, שיורה שנים, שהם יצר הטוב ויצר הרע.

תרע) וּבְכָל נַפְשְׁךָ: שואל, היה צריך לאמר ובנפשך, מהו ובכל נפשך, בכל, זה למה נאמר? ומשיב, אלא שבא לכלול נפש רוח נשמה,[כל אדם מורכב גם מעור גם משכל וגם מחשמל שהוא מורכב מאטומים ובעוד עומקים רבים שאין בכוחנו להשיג אבל אנחנו תופסים שהם קיימים] שזה הוא ובכל נפשך, בכל מה שאוחז נפש הזו. ובכל מאדך, למה נאמר ובכל? הוא כי אף כאן יש כמה מינים של כסף, שכולם משונים זה מזה, דהיינו כסף, אבנים טובות וכדומה, וע"כ נאמר ובכל מאדך, דהיינו בכל רכושו. כי אהבת הקב"ה הוא למסור לו כל זה, ולאהבו בכל אחד ואחד.[ עד כמה שידו של אדם משיגה ולא מעבר לכך]

תרעא) וְאִי תֵּימָא בְּיֵצֶר הָרָע וכו': ואם תאמר, ביצר הרע איך אפשר לאדם, שיאהב את הקב"ה עמו? שהרי יצר הרע הוא מקטרג שלא יקרב האדם לעבודת הקב"ה, ואיך יאהב בו את הקב"ה?[איך באמצעות כוח ה"דחייה" מן המעשה הטוב ניתן לעשות טוב? שהרי הרע כל פעולתו הוא דחיית הטוב?] ומשיב, אלא זה הוא עבודת הקב"ה יותר חשובה! כשיצר הרע הזה נכנע אליו[מנסה להרחיק אותו מהטוב] והאדם ההוא משבר אותו,[מתגבר עליו] זו היא אהבת הקב"ה, משום שיודע לקרב את יצר הרע לעבודת הקב"ה.[שבאמצעות ההתגברות על הנסיון הוא מוכיח את הטוב שיש ביסוד יצר הרע מצד הקב"ה]

תרעב) הָכָא אִיהוּ רָזָא וכו': כאן הוא סוד ליודעי דין. כי כל מה שעשה הקב"ה למעלה ולמטה,[להיטיב ולהרע על ידי ניסיון וכן גם בעולם עליון ותחתון שהטוב והרע אינם גלוייים ברגע הניסיון אבל מגולים על ידי הבחירה של האדם] הכל הוא רק כדי להראות כבודו, והכל הוא לעבודתו.[שעל ידי הבחירה מראה האדם את טובו של הקב"ה] וכי מי ראה עבד שיהיה מקטרג על אדונו? שבכל מה שהוא רצונו של אדונו, נעשה הוא למקטרג שלא יעשו רצון אדונו?[שאם יצא מקטרג בהכרח שלא עשה רצון וכוונת אדונו] רצונו של הקב"ה הוא שיהיו בני אדם תמיד בעבודתו, וילכו בדרך האמת, כדי לזכות אותם בהרבה טובה, ואחר שרצון הקב"ה הוא בזה, איך יבא עבד רע ונמצא מקטרג על רצון אדונו, ומטה בני אדם לדרך הרע ומדחה אותם מדרך הטוב ועושה אותם שלא יעשו רצון אדוניהם, ומטה בני אדם לדרך הרע?[אז יוצא שאחד מהשניים, או שהמעשה הוא לא רצון הקב"ה.. האדון. או שהניתוח וההבנה של המקרה והמעשה או הניסיון כשלעצמו יסודו בטעות]

תרעג) אֶלָּא, וַדַּאי רְעוּתֵיהּ וכו': ומשיב, אלא ודאי שעושה רצון אדונו.[היצר הרע.. בהסתתו מהמעשה הרצוי והטוב] בדומה למלך שהיה לו בן יחיד, והיה אוהב אותו ביותר, וצוה אותו באהבה,[] שלא יקרב עצמו לאישה רעה, משום שכל מי שיקרב אליה, הוא איננו ראוי לבא בהיכל המלך. הבטיח אותו בן ההוא לעשות רצון אביו באהבה.[]

תרעד) בְּבֵיתָא דְּמַלְכָּא לְבַר וכו': בבית המלך בחוץ, היתה זונה אחת, יפת מראה ויפת תואר. לימים, אמר[חשב] המלך: אני רוצה לראות רצון[האם האהבה שהשקעתי בבני נקלטה בו] בני אלי. קרא לאותה הזונה, ואמר ל: לכי ותפתי את בני, כדי לראות רצונו של בני אלי.[מה כוונתו של המלך בכך?.. תכף נראה.. שהרי מבין או יודע המלך מה היא מלאכתה ואיך היא מפתה את לקוחותיה] מה עשתה זונה ההיא? הלכה אחרי בנו של [ככל הנראה כשלא היה בארמון] והתחילה לחבק אותו ולנשק אותו ולפתות אותו בכל מיני פיתויים.[ רגע רגע, האם מעשה זה הייתה כוונתו של המלך?] אם[כש.. לא עם כתנאי] אותו הבן הגון, ושומר מצוות אביו, הוא גוער בה ואינו שומע לה, ודוחה אותה ממנו, אז שמח אביו בבנו, ומכניסו למחיצת היכלו, ונותן לו מתנות ומנחות וכבוד גדול. מי גרם כל יקר הזה לאותו הבן? הוי אומר, אותה הזונה.[בשורש המלך זימן את הנסיון אבל הזכות המעשית לתשלום עומדת לשלוחתו של המלך]

תרעה) וְהַהִיא זוֹנָה אִית וכו': שואל, וזונה ההיא, אם יש לה שבח בעד זה, או לא?[אפשר אולי לדייק מפה שלא ברור האם המעשה שעשתה הוא הוא כוונת המלך בשולחה על בנו]  ואומר, ודאי יש לה שבח מכל הבחינות, א) שעשתה כמצוות המלך. וב) שגרמה לאותו הבן לכל טובה ההיא, לכל אהבה הזו של המלך אליו.[שעל ידי הנסיון הוכח שהאהבה שהמלך השקיע נשאה פרי] וע"כ כתוב, והנה טוב מאד. והנה טוב זהו מלאך החיים, מאד, זהו מלאך המוות, שהוא יצר הרע. שהוא ודאי טוב מאד למי שמקיים מצוות אדונו. בוא וראה, אם לא היה מקטרג הזה, לא היו יורשים הצדיקים אלו אוצרות העליונים שעתידים לנחול בעולם הבא.[ שאם הקב"ה לא היה מזמן לפני תינוק מזון לאחר לידתו ובמשך כל חייו היה מת ולא היה פועל את ייעודו בעולם. בהקשר הזה גם כאשר אדם מבוגר שתש כוחו רואה את שהקב"ה נתן לו על ידי מצוות שונות כגון מילה, שבת, פריה ורביה ועוד הוא משיג עוד יותר את גדולתו של יצרו במשך השנים. ועוד שכמעט ברור מתוך כך מה גדול חטאו הגדול של זקן ממרא]

תרעו) זַכָּאִין אִינּוּן דְּאִעְרָעוּ וכו': אשריהם שפגשו במקטרג הזה. ואשריהם שלא פגשו במקטרג הזה.[שווים מצד הקב"ה אלו שהועמדו בנסיון לעומת אלו שלא הועמדו בנסיון. שאם לא כך, כביכול זוהי טענה שהקב"ה מפלה באהבתו לאחד מול האחר וברור שהקב"ה מעמיד בנסיון את מי שצריך להכשל כמו פרעה או להצליח ולא מעמיד בנסיון את אלו שלא רצוי שיכשלו] ומפרש, אשריהם שפגשו אותו, היינו אותם שנצלו ממנו,[כמו בן המלך] שבשבילו הם נוחלים כל אותם הטובה וכל אותם העדונים, וכל אותן החמודות של עולם הבא, שעליהם כתוב, עין לא ראתה אלקים זולתך.

תרעז) וְזַכָּאִין אִינּוּן דְּלָא וכו': ואשרי הם שלא פגשו בו, היינו שלא נכשלו בו,[בין אם הועמדו בניסיון ובין אם לא הועמדו בנסיון] כי בשבילו[ הכשלון בנסיון] היו יורשים גיהנם ונגרשו מארץ החיים. כי אלו הרשעים[שידוע לקב"ה שהיו נכשלים ולא מעמיד אותם בנסיון] שפגשו בו, היו שומעים לו, ונמשכו אחריו. ולפיכך, יש לצדיקים[שעמדו בנסיון] להחזיק לו[שניים שהם אחד, גם יצר הרע וגם הקב"ה] טובה, כי מחמתו הם יורשים כל הטובה והעידונים והחמודות לעולם הבא.

תרעח) תּוֹעַלְתָּא דְּהַאי מְקַטְרְגָא וכו': שואל, מה היא התועלת של מקטרג כשהרשעים שומעים לו? ומשיב, אע"פ שאין לו תועלת,[מכשיל את האדם] מכל מקום, מצות אדונו הוא עושה.[ועל זה הוא מקבל שכר המלאכה בלבד אבל לא שבח וזכות על הצלחה שהרי הרשע נכשל, וחלק מהחוזה של המלאכה היה שלא להכשיל אלא להיפך לוודא שיצליח] ועוד, שהוא מתגבר בשביל זה[ מוצא לו לקוח חדש.. או שמקבל פרסום אצל הרשעים שיש "תלמיד חכם" בעיר שיודע לפתות כהוגן] כי משום שהוא רע הוא מתחזק כשעושים רע. הרשע אינו מתחזק עד שהורג אדם.[שעד עכשיו רק למד בבית המדרש של הרשעים ולמד את הרקע והתאוריה] כיון שהרג אנשים אז מתחזק ומתגבר בכחו ויש לו נחת.[עכשיו הוא כבר חבר בכנופיה] כך מקטרג ההוא, דהיינו יצר הרע, שנקרא מלאך המוות[שמוביל את האדם לאבדון ומסית אותו מדרך האמת אל דרך הפשע שגורמת להריגה בין פיזית ובין ממונית ובין רוחנית, רק שמהריגה פיזית לא ניתן לעשות תשובה על ידי בקשת סליחה ומחילה כי אין ממי..] אינו מתגבר בכחו עד שמסית אנשים ומקטרג עליהם והורג אותם, אז יש לו נחת ומתחזק ומתגבר בכחו.

תרעט) כְּמָה דְּאִתְתָּקַּף סִטְרָא וכו': כמו שמתחזק צד החיים, כשבני אדם הם טובים והולכים בדרך הישר, אף כך, מקטרג הזה מתחזק ומתגבר  כשהרשעים שומעים לו, ושולט עליהם.[ והרחיב בדרך הרע כדי לצמצם ואילו צימצם בדרך הטוב כדי לתת לצדיקים להנות מדרך וצד החיים]

הרחמן יצילנו. ואשרי הם הזוכים לנצח אותו ולהכניעו, לזכות בשבילו לעולם הבא, והאדם מתחזק תמיד במלך הקדוש. על זה ודאי נאמר, אשרי אדם עוז לו בך מסלות בלבבם. אשרי הם בעולם הזה ובעולם הבא.


זוהר עם פירוש הסולם דף קסב' עמוד ב':