שיחת מלאכי השרת פרק א'
רבי צדוק
אות כד'

[כד] וזהו כדעת האומר [ב"מ קיד, ב, עי' שם ברש"י ועי' שם בתוס' ובתוס' ב"ב קכא, ב] פנחס זה אליהו,^[1] שנזדכך אח"כ חומרו מכל וכל שנכלה ונתבטל הגשמי ממנו ונעשה כולו רוחני. ומזה למדו בעת ששרתה עליו רוח הקודש הגיע למדריגה זו, כי לולי כן לא זכה לכך, כי דבר זה שהוא כליון החומר לגמרי הוא מרצון ה' בלבד ולא על ידי יגיעו וסגול מעשיו. וכמו שנאמר [מלכים ב, ג] היום ה' לוקח את אדוניך, וכן אליהו אומר [שם] בטרם אלקח מעמך, לשון אלקח מורה שלא היתה על ידי טוב בחירתו רק בחסד ה'. וזכה לכך על ידי יגיעתו בכליון החומר בקנאו את קנאתו, שבזה הושוו פנחס ואליהו [עי' שם ברש"י ב"מ]. ונאמר [במשלי יד, ל] ורקב עצמות קנאה, שהקנאה היא כליון הגוף. כי כל הגוף מכונה עצם שהוא תוקפו של גוף, כמו [בתהילים לה, י] כל עצמותי תאמרנה, כי הקנאה שהוא הכעס משול לאש בכמה מקומות, כמו שנאמר [בתהילים פט, מז] ותבער כאש חמתו, וכיוצא הרבה, שהוא מרתיחת חלק האשיי שבאדם. וכאשר מתגבר האשיי הנה הוא כליון הגוף החומריי מעצם עד בשר יכלה.

[1] בבבא מציעא קי"ד מסופר שרבה בר אבוה ראה את אליהו בבית קברות של נכרים, ושאל אותו האם אינו כהן, ומפרש רש"י "דאיכא למאן דאמר דאליהו הוא פינחס, דכתיב ביה קנא קנאתי וכן בפינחס בקנאו את קנאתי". ובתוס' הראשון שם מובאת תשובת גאון שכתב בשם סדר אליהו רבה שאליהו מבניה של רחל, וכן מובא בבראשית רבה, ולפי זה אינו כהן. ובתוס' שם ד"ה 'אמר', "תימה לר"י היאך החיה בנה של האלמנה כיון שכהן היה, דכתיב (מלכים א יז) ויתמודד על הילד וגו'. ויש לומר שהיה ברור לו שיחייהו לכך היה מותר משום פיקוח נפש". ובבבא בתרא קכא, ב, מביאה הגמרא שבעה שקפלו את העולם, שסיבבוהו והקיפוהו עד שנתקפל העולם ביניהם, וחיברו את העולם מתחילתו, אדם הראשון, מתושלח, שם, יעקב, עמרם, אחיה השילוני, אליה. וכתב התוס', שתנא זה אינו סובר פנחס זה אליהו, שאם כן היה אומר ששה קפלו את העולם, שפנחס ראה את עמרם ואין צורך באחיה השילוני.