שיחת מלאכי השרת פרק ב
רבי צדוק
אות ג'
[ג] ועוד גדול מזה, ענין המלאך שאין לו ובידו שום אופן לנטות כלל לדרך אחר, שהכחות הרוחניים שיצר ה' כל כח למה שהוא מיוחד אין בידו להיות בידו כח אחר, שהרי הוא אותו כח, כמו שלא יוכל הברזל להיות יועץ וכיוצא בו. מה שאין כן הנפשות שהם בצלם אלקים, שהם כוללים כל הכחות כולם, וכמו שקראם [דברים יד, א] בנים אתם לה' אלקיכם, וברא כרעא דאבוה כמו שאיתא עירובין [ע' ב]. רוצה לומר לפי שהאב זוכה לבנו בחמישה דברים [עדיות ב, ט],[1] והם הכוללים כל כח השלימויות האפשרים, אלא שמכל מקום אינו שלם כל כך כאב ממש רק כמדרגת וערך הכרעא אל הגוף. וחמש שלימויות אלו שזכר שם הם החמש נפשות הנזכרים [בברא"ר פ' יד], שהם נפש רוח נשמה חיה יחידה, שהם החמשה השתויות דחשיב [ברכות י, א] בין הנפש להשי"ת, שעל ידי הנשמת חיים שבאפיו הוא משתווה אל כח האב כביכול, וכמו שיתבאר כל זה במקומו באורך. ולפי שהשי"ת הוא כולל כל הכחות ההפכים גם כן, כי לולי כן מאין היה קיום ומציאות לכח ההפכי והנטיה מן השי"ת, מאין היה חיותו וקיום מציאותו כלל אלו לא היה רצון השי"ת שיהיה נמצא. רק שהיה רצון השי"ת שיהיה נמצא כח הפכי הנוטה לכל חמדות ההבל, ומכח אותו הרצון הוא קיום אותו הכח בעולם. ונמצא יש בכח רצונו יתברך גם אותו כח הפכי המכונה כח היצר, ולכך האדם שיש בו צלם אלקים גם הוא נמצא בו אותו כח. והיה רצון השי"ת שיהיה כך כדי שיהיה מקום לענין עושי דברו שיהיה בן עושה רצון אביו, כאשר יכוף אותו כח הנוטה מרצון ה' ויבקש רצון ה'.
[1] עדויות ב, ט: "הוא (רבי עקיבא) היה אומר: האב זוכה לבן בנוי ובכח ובעושר ובחכמה ובשנים ובמספר הדורות לפניו".