שיחת מלאכי השרת פרק ב
רבי צדוק
אות ד'
[ד] ולכך הוא ראוי לקבל החמדה גנוזה שהיא המגדרת את האדם ומנהיגתו לבוא לידי כך. כמו שאיתא (מכות כג, ב) רצה הקב"ה לזכות את ישראל, פירוש לזככם ולטהר נפשותם, לפיכך הרבה להם תורה ומצוה, שהם המזככים הנפש. וכמו שאיתא [סוטה כא, א] דתורה ומצות אצולי מצלי מן הלסטים והמזיקים, רוצה לומר כח הנוטה אל החומריי שהם חמדות עולם הזה. שחמדה גנוזה של השי"ת היא היפך מהם, שהיא חמדה של אמת ומצלת מחמדת השקר. וכמו שאיתא [שמות רבה לב, ו, ותנחומא ס"פ משפטים] עשה אדם מצוה אחת מוסרין לו מלאך אחד, עשה שתי מצות מוסרין לו שני מלאכים, שנאמר כי מלאכיו יצוה לך לשמרך, ועיין עוד שם.[1]
[1] שמות רבה לב, ו: "הנה אנכי שולח מלאך, הדא הוא דכתיב: חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם, עושה אדם מצוה אחת הקב"ה נותן לו מלאך אחד לשמרו, שנאמר: חונה מלאך ה', עושה שתי מצות הקב"ה נותן לו שני מלאכים לשמרו, שנאמר: כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך, עשה הרבה מצות נותן לו הקבה חצי מחנהו, שנאמר: יפול מצדך אלף ורבבה מימינך, והוא חצי מחנהו שנאמר: רכב אלהים רבותים אלפי שנאן".