שיחת מלאכי השרת פרק ב
רבי צדוק
אות ט'
[ט] וכבר אמרו [מכות כב, ב] כמה טפשאי הנך דקיימי מקמי אורייתא ולא קיימי מקמי גברא רבא, דבדאורייתא כתיב המספר ארבעים ואתו רבנן ובצרי חדא. והיינו כי כל המצות הם מעשה האדם, וכמו שאיתא [כתובות ה, א] על בית המקדש שנקרא מעשה צדיקים ופעולתם. וכן כל מעשה המצות הם פעולת האדם, ואם כן ודאי שיש לפועל מעלה על הנפעל. ודבר זה מבואר שכח הפועל גדול מן כח הנפעל ממנו, שהרי זה פעלו והוא נפעל על ידו וממנו, והיתפאר יציר על היוצרו. ואמנם התורה שהיא מן השמים ומעשה ה' היינו סבורים שיש לה מעלה על האדם. ואמר שגם היא נקראת מעשה ידי אדם, כי כל מעשה הוא תיקון הדבר והשלמתו, והחכמים הם המשלימים אותה והיא קרויה על שמם שהיא פעולתם. וכמו שאיתא [ע"ז יט, א] בתחלה נקראת התורה על שמו של הקב"ה ולבסוף נקראת על שם שלו, שנאמר בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה. והיינו לבסוף כשנעשה גברא רבא ובידו להשלים להחסיר ולהעדיף לגדור ולתקן את דברי התורה היא נקראת התורה שלו שהיא פעולתו.