שיחת מלאכי השרת פרק ב
רבי צדוק
אות יא'
[יא] וזה שהוכיח ממה דכתיב כי מלאכיו יצוה שהמצות הם ככח המלאכים, למדנו שהנשמר גדול מן כח השומר כגודל מעלת הפועל על הנפעל. שמאחר שיש בכח האדם להיות פועל ועושה כח זה שהוא כח השומר שאין לו שום נטיה, וכמו שאמר דוד המלך ע"ה [בתהילים קט, כב] ולבי חלל בקרבי ואמרו ז"ל (ירושלמי סוף ברכות) שהרגו ליצר הרע, שיש כח באדם להיות פועל כחות קבועות, אם כן כחו גדול מכח הנפעל שהוא הכח הקבוע בל ינטה. שהרי בכח הפועל הוא כח הנפעל, שהרי הוא פעלו, וגם כח הפועל שזה אינו בנפעל שהרי הוא נפעל ולא פועל. וכן נפש האדם היא יכולה לבוא לידי מדרגת המלאך להרוג ליצר. ולכן נקראו הנביאים והכהנים והתלמידי חכמים מלאכים כאשר הגיעו למדרגה זו שהתגברו על כחות הנטיה שבהם עד שיהיה לבם ברשותם להטותו לכל אשר יחפצו, וגם יש בידם כח הפועל זה. והוי אומר שכח הנשמר גדול, שעל ידי זה שהוא נשמר ושאינו כח קבוע וקיימא הוא גדול, שהוא הפועל לכח השומר, והבן זה. וזהו המעלה הראשונה לאדם במה שיש לו החסרון הנטיה אל הרע והוא נשמר ממנו.