שיחת מלאכי השרת פרק ב'
רבי צדוק
אות לה'
[לה] ונקבצו באו השלש מעלות ביעקב, מעלת השליחות מפורש בכתוב, ומעלת הנשיאות נדרש בשוחר טוב שם (הובא באות א') על ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה, ומעלת השמירה נדרש בבראשית רבה [עה, י] שנתנו לו ד' אלף רבוא מלאכי השרת כו', עיין שם.[1] והוא כמו שנתבאר אצלי במקום אחר, כי ענין שלושה עמודי עולם [אבות א, ב] תורה עבודה וגמילות חסדים, שהם מוח ולב [כמו שנאמר ולעבדו בכל לבבכם] ומעשה, זכו שלושת אבות העולם ונטלום, ולכך הם עמודים שהעולם נשען עליהם ומזכירים תמיד זכותם. אברהם נטל גמילות חסדים כידוע בדברי רז"ל בכמה מקומות, ולכן אמר [בראשית יב, ה] את הנפש אשר עשו בחרן, ייחס לו תואר עשייה וגם נפש שהוא כח המעשים כמו שנתבאר לעיל. ויצחק נטל עבודת הלב, וזה ענין שנעקד לקרבן מיוחד לה', כמו שאיתא [סנהדרין קו, ב] קוב"ה לבא בעי, ובירושלמי [ברכות פ"א ה"ה] אי את יהיב לבא לי אנא ידע דאת דילי, ונאמר [פרשת ויצא] פחד יצחק, שהיה דבוק בפחד ויראה להשי"ת, וזהו עבודת הלב כמו שדרשו [יומא עב, ב] על פסוק ולב אין. והתורה נטל יעקב, כמו שנאמר [במיכה ז, כ] תתן אמת ליעקב, והתורה נקראת אמת כמו שאיתא [ברכות ה, ב]. שזהו מעלת יעקב ביחוד מצד החכמה, שכבר נשלם במעשה ובלב בתולדה מצד אבותיו, והוספתו עליהם מצד החכמה, שלכן אמרו [שבת קיח, ב] דנחלת יעקב בלי מצרים. כי המעשה הוא על כרחך בעלת גבול, שאי אפשר להיות מעשה נעשית באין קץ, וכן הלב בעל גבול, שכבר יש בו גילוי קצת כמו שנתבאר לעיל. מה שאין כן החכמה שבמוח שאין בו גילוי אין בו גבול, כי כל דבר שיש בו גילוי כבר יש בו גבול כפי כח הגילוי וההתגלות למי שנגלה לו שהוא בעל גבול, מה שאין כן דבר הנעלם, וכמו שנאמר בתורה ארוכה מארץ מידה וגו'. ולכך יעקב אבינו ע"ה מיטתו שלימה, כי בעל גבול בהכרח יש גם כן חוץ לגבול, מה שאין כן מי שאין לו גבול, ואין כאן מקומו להאריך עוד בזה. ולכך זכה יעקב לכל השלוש מעלות. ומעלת השליחות נתפרשה בכתוב שהיא מעלתו המיוחדת לו ביחוד, אבל בדרש יש גם על המעלות אחרות שגם כן באו לו ממילא מצד אבותיו.
[1] שלוש המעלות שנזכרו: מי משלח את מי – מפורש ביעקב "שלחני כי עלה השחר", מי נושא את מי – במדרש שוחר טוב על יעקב שהמלאכים נשאוהו כשהיה בדרכו מבאר שבע לחרן, מי שומר על מי – במדרש בראשית רבה על יעקב שנתנו לו ארבעת אלפים רבוא מלאכים לשומרו מפני עשו.