שיחת מלאכי השרת פרק ב'
רבי צדוק
אות לו'

[לו] ובתנחומא [ר"פ וישלח] כי עצום עושי דברו^[1] ומי עצום מהם עושי דברו, אמר רבי הונא בשם רבי חייא אלו ישראל שהקדימו עשיה לשמיעה ואמרו כו', ללמדך שגדולים הצדיקים יותר ממלאכי השרת. תדע לך שבשעה שאמר ישעיה כי איש טמא שפתים כו', גחלת שלא יכול השרף ליטול בידו אלא בשתי מלקחות נתן על פי ישעיה ולא נכוה, הוי כו'. וכן אתה מוצא במשה כשירדה האש במתאוננים כו', היה עומד משה ומשקיע ציפי צמר באותה האש והיא משתקעת בארץ שנאמר ותשקע האש, ללמדך שגדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת. וכן יעקב נטל לשר הגדול ורפשו שנאמר ויאבק איש עמו, וכשהוצרך נטל מחנות של מלאכים ושלחן בשליחותו, עד כאן. והנה הראיה הראשונה כבר פירשנוה לעיל, שהיא אותה שזכרה התנחומא בריש פרשת ויקרא, וזהו שהוסיף כאן מה שהקדימו נעשה לנשמע כמו שנתבאר לעיל. פירוש זה ההקדמה שהיא מעלה אצל ישראל ולא אצל המלאכים, אעפ"י שהוא רז שהם משתמשים בו כמו שנתבאר לעיל, כי העבודה היא מעלה מיוחדת לישראל לבד. וזכר שלוש נפשות יקרות, והם יעקב מובחר שבאבות קודם מתן תורה, ומשה רבינו ע"ה שהוריד התורה לארץ, וישעיה מובחר שבנביאים כמו שאמרו רז"ל (אגדת בראשית יד, א). שאלה השלושה השלימו בעבודתם שלוש מעלות שיש לישראל על המלאכים, על ידי העבודה שתכליתה הוא קישור והתאחדות כל כחותיו מחשבה ודבור ומעשה להיות מכוונם אחד, לגלות אמתות אחדות השי"ת, עד כי כולם מאוחדים לאותו התכלית המכוון.

[1] להשלמת ההבנה הציטוט המלא שלת תחילת המדרש בתנחומא וישלח ב: "כי רב מאד מחנהו, אלו המלאכים שמלמדין זכות וחובה, כי עצום עושה דברו, מי עצום מהם?  עושה דברו. אמר רבי הונא בשם רבי חייא: אלו ישראל שהקדימו עשיה לשמיעה ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, בא ללמדך שגדולים הצדיקים יותר ממלאכי השרת".