שיחת מלאכי השרת פרק ב'
רבי צדוק
אות מ'

[מ] והמעלה השלישית הבאה על ידי העבודה היא קישור המוח עם הלב ביחד. והוא מעלת הנבואה. שידוע ששורש מלת נביא מן ניב שפתים, שרוצה לומר דברן, והיינו שלימות כח הדיבור המתייחס אל הלב כמו שנתבאר לעיל. ולכן לנביא יקראו לפנים בישראל הרואה [שמואל א' ט, ט], כמו שנאמר [בקהלת א, טז] ולבי ראה הרבה חכמה, שהראיה גם היא מתייחסת אל הלב כאשר היא מתקשרת ומתאחדת עם החכמה שבמוח. והיינו שהרגשת הלב באחדות השי"ת הוא מצד החכמה והידיעה, והם מיוחדים כענין [אבות ג, יז] אם אין יראה אין חכמה אם אין חכמה אין יראה. והשתלמות הדבור הנבואיי היה אצל ישעיה ע"ה ביחוד, כמו שנאמר [ישעיה נ] ה' אלקים נתן לי לשון למודים לדעת לעות את יעף דבר. ומשה רבנו ע"ה אעפ"י שהיה אדון הנביאים אמר [בשמות ד, י] לא איש דברים אנכי, לפי שמדרגתו היתה מדרגת החכמה המיוחסת למוח, שהוא למעלה ממדרגת הדבור מיוחס ללב, ולכך הוא רק הוריד התורה לארץ, לפי שסוף המעשה ותחלת המחשבה הם אחד. אבל האמצעיי שהוא הלב שהוא למטה ממדרגתו של משה, תכלית יחודו וקישורו היה על ידי ישעיה, שהוא הגדול שבנביאים והשלם בשלימות דבור הלב על האופן היותר שלם כמו שנתבאר. ולפיכך כשחטא בשפתיו היה מרפא לשון עץ חיים, כמו שאיתא [ערכין טו, ב] מאי תקנתיה יעסוק בתורה,^[1] והיינו סמא דחיי שבאש של תורה, כאשר מתקשר עם דבור הוא רפואת הדבור. ולכך נגע בגחלת מעל המזבח [שהוא עולם העליון כמו שאיתא בתוספות [מנחות קי, א] בשם מדרש שמיכאל שר הגדול רוצה לומר שר יקשר כל נפשות ישראל, כמו שנאמר ומיכאל שרכם עומד ומקריב בו נשמותיהן של צדיקים, והם לקוחות מתחת כסא הכבוד שהוא עולם העליון המחשביי כמו שנתבאר לעיל] על שפתיו ועל ידי זה סר עונו. ואמר שהוא לא נכוה בזה ההתאחדות האש עם שפתיו, אבל המלאך הוצרך שני מלקחיים שהם שני הפסקות, האחד מצד מעלת האש שהוא למעלה ממנו, שהוא בעולם האמצעי כמו שנתבאר לעיל, והשני מצד חסרון השתלמות מעלתו גם באותו עולם אמצעי, שהוא אינו שלם כמו האדם כמו שנתבאר לעיל. ואחר שתי הפסקות אלו נכוה, שהוא כענין שומעין ונבהלין שנתבאר לעיל. אבל ישעיה הוא בעבודתו היה בידו לקשר ולאחד כח המחשביי וכח הלב והדבור הנמשך ממנו, שיהיה כל דבורו בתורה ונמשך מצד החכמה.

[1] ערכין טו, ב: "אמר רבי חמא בר' חנינא: מה תקנתו של מספרי לשון הרע? אם תלמיד חכם הוא יעסוק בתורה, שנאמר: מרפא לשון עץ חיים, ואין לשון אלא לשון הרע, שנאמר: חץ שחוט לשונם, ואין עץ אלא תורה, שנאמר: עץ חיים היא למחזיקים בה".