שיחת מלאכי השרת פרק ג'
רבי צדוק
אות א'

[א] ענין מציאות מלאכים רוחניים הוא דבר מבואר ומסופר בתנ"ך בהרבה מקומות, אשר מהם ימצאון מבוארים אף לכל מתעקש לפרש בהרבה מקומות על נביאים ושלוחים גשמיים מה' נגד דברי חז"ל, עם כל זה ימצא הרבה אשר אי אפשר להתעקש עוד בהם מלומר שעל מלאכים רוחניים כיון האומר. ואין רצוני להאריך בזה ולפרשם, כי לא באנו להשיב לאותם המלעיגים על דברי חז"ל ובלתי מאמינים בחכמת החכמים ז"ל בשני התלמודים והמדרשות אשר קיימו וקבלו עליהם כל היהודים. כי אסור להשיב לאפיקורס ישראל דכל שכן דפקר טפי, כמו שאמרו חז"ל שאנו מאמינים בדבריהם ומקיימים אזהרותיהם [בסנהדרין ל"ח ב] עיין שם ברש"י,^[1] כי לא יקובלו תשובתינו להם. וכן הוא מבואר נגלה לעין, כי אין קץ לדברי רוח שלהם, ויוכלו לעקם את הישרה הגמורה בדברי הבל ורוח. ואנחנו לא באנו אלא לפרש דעת חז"ל בעניינים, שהיא דעת האמתות למאמינים בהם, ואין אנו אחראים לשוטים שקלקלו וכפרו בתורה שבעל פה, שכבר אירע כן בימי בית שני בכת הצדוקים, ועדיין מרקד בינינו, ה' ישלח עזרו מקודש ויכלה קוצים מכרמו. ובדברי חז"ל כבר מפורש באר היטב ממציאותם דברים הרבה מאוד אשר עליהם נוסד הקונטרס הזה, והם פירשו לנו כל מקום שנאמר בכתוב על מלאך הרוחניי לא על נביא גשמיי וכיוצא.

[1] רש"י סנהדרין לח, ב: "כל שכן דפקר טפי – שהרי הכיר וכפר, ומתוך כך מדקדק ולא תוכל להשיבו דבר המקובל לו".