שיחת מלאכי השרת פרק ג'
רבי צדוק
אות כ'
[כ] ויש להוסיף ביאור על זה, כידוע וכמו שכתב הרשב"ם [פסחים קיט, א] כי דרך רז"ל בש"ס לתפוס מספר שלש מאות לגוזמא, וכן הם הגוזמאות שזכרו רז"ל [חולין צ, ב] שדברי חכמים בשלושה מקומות תפוח גפן ופרוכת.[1] ושמעתי כי שלש מאות היא הגוזמא היותר גדולה בעולם הזה, כי מספר ה'ת' אינו מזה העולם אלא מעולם הבא, ועד ה'ש' מספרי העולם הזה, והוא דבר עמוק בחכמה. וקצת ביאורו בפשוט כמו שאיתא [ירושלמי פ"ק דסנהדרין] בטעם 'אמת', 'א' ראש, ראש האותיות, 'מ' אמצען, 'ת' סופן, לומר אני ראשון ואני אחרון כו'. וכמו שנתבאר לעיל כי האמת הוא מה שהוא קיים לעד, ועל זה מורה ה'ת' שאני אחרון. אבל מה שאינו קיים לעד לא הגיע עד מדרגת אות ה'ת', שהוא מורה על האחרית והקיום באחרית. כי בריאת העולם על ידי התורה שהיא דפוסה כמו שאיתא בבראשית רבה [פרשה א], והתורה כללה כ"ב אותיות, רק בצירופים וחיבורים שונים, והם יסודי הבריאה. ו'א' ראשית, ולכך מספרו אחד, ואין נרגש במבטא, שהראשית ה' אחד שאין מורגש כלל לגשמית, ובו התחלת התורה שהיא רוחנית הבריאה. אבל התחלת בריאת העולם ב'ב', וכמו שכתבתי כל זה במקומו באורך. והולך עד ה'ת' שהיא האחרית, והאחרית הוא עולם האמת. אבל האי עלמא דשיקרא אינו מגיע עד האחרית, ולכך עד ה'ת' הוא רק בעולם האמת, אבל בדמיון הגוזמות רק עד מספר היותר גדול מן האותיות המספריות שבו והוא ה'ש'. [ובזה יש לפרש מה שאיתא בהקדמת הזוהר [ב, ב] דשקר נטל יסודא דקשוט בקדמיתא שהוא אות 'ש' עיין שם,[2] כי לעולם התחתון שבמדרגה אחת הוא הראשית למדרגה שאחריה, ואין כאן מקום להאריך.] וה'ת' הוא הגוזמא היותר גדולה בענייני האמת, שיש בו עודף מ'ש' עד 'ת'. ועוד יתבארו אי"ה דברים אלו ביותר ביאור במקומן. וידוע שבמספרים המספר עשרה הוא מספר שלם, וכך סופרים יחידות עשרות מאות אלפים ורבבות, לעולם עשרות עשרות. וכן נהגו רז"ל בכמה מקומות לחשוב עשרה למספר שלם, כמו [ברכות כא, ב] אין עדה פחות מעשרה, [סנהדרין לט, א] כל בי עשרה שכינתא שריא, וכהנה הרבה. ולכך למספר עולמות ה'יש' והאמת תפס מספר ש"י, שהם עשרה למעלה מן ה'ש' שהוא ממספרי היש. והם העולמות הראויות לכל צדיק וצדיק על כל פנים, למי שעלה במדרגת היש עד העשרה הראשונים על כל פנים מן ה'ת', שלעולם מי שזכה לישות הוא למעלה מ'ש' במספר עשרה על כל פנים, והוא מבואר למבין. ועוד יתבאר להלן אי"ה טעם על זה ששלוש מאות ממספרי עולם הזה ו'ת' מעולם הבא.
[1] חולין צ, ב: "תנן התם: תפוח היה באמצע המזבח, פעמים היה עליו כשלש מאות כור. אמר רבא: גוזמא. וכו'. אמר ר' יצחק בר נחמני אמר שמואל: בשלשה מקומות דברו חכמים לשון הואי, אלו הן: תפוח גפן ופרוכת; תפוח – הא דאמרן, גפן – דתנן: גפן של זהב היתה עומדת על פתחו של היכל, ומודלה על גבי כלונסות, וכל מי שהיה מתנדב גרגיר או אשכול מביא ותולה בה, אמר רבי אלעזר ברבי צדוק: מעשה היה ונמנו עליה שלש מאות כהנים לפנותה. פרוכת – דתנן: רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי שמעון הסגן: פרוכת – עוביה טפח, ועל שבעים ושנים נירים נארגת, ועל כל נימה ונימה עשרים וארבעה חוטין; ארכה ארבעים באמה ורחבה עשרים באמה, ומשמונים ושתי רבוא נעשת, ושתים עושים בשנה, ושלש מאות כהנים מטבילין אותה".
[2] הקדמת זוהר ב, ב, בתרגום הסולם: "כשרצה לברוא את העולם, באו כל האותיות לפניו מסופן לראשן… נכנסה לפניו אות 'ש', אמרה לפניו: רבון העולמים, טוב לפניך לברוא בי את העולם, כי בי נקרא שמך שד-י, ויפה לברוא את העולם בשם קדוש. אמר לה: יפה את, וטובה את, ואמיתית את, אבל משום שאותיות שקר לקחו אותך להיות עמהן, איני רוצה לברוא את העולם בך, כי לא יתקיים שקר, אלא אם האותיות 'ק' 'ר' יקחו אותך".