שיחת מלאכי השרת פרק ג'
רבי צדוק
אות כח'

[כח] והנה מאחר שהנפש היא חלק אלקי, אם כן גם הכל שכולל כחות כל העולם שהוא עולם האצילות קדשו יתברך שמו כמו שנתבאר לעיל גם הוא כלול מכל המוני העולמות הנזכרים. ובכלל הוא כלול מחמשה עולמות הנזכרים, והן הם החמשה פרצופים הידועים לחכמי אמת המקובלים האר"י ז"ל וכל קדושיו עמו, שכל אחד הוא פרצוף אדם שהוא עולם שלם בפני עצמו כמו שנתבאר. ואין כאן מקומו להאריך בפרטי פרטות, רק בדרך כלל שיש כך מדרגות עולמות במחשבתו של השי"ת ורצונו לברוא עולמות יש חמשה מיני עולמות, רצונו לומר בחמשה מיני כחות שיסד השי"ת לסדר העולם. והנה אנו רואים בנפש ששלושה כחות הם נשענים וסמוכים על איברי הגוף שהם הנראים בפועל, ואם כן גם אצל הכל יתברך שמו שלושה כחות מהם נסמכים על הפעולה היוצאת לפועל. והתחתון שבהם והוא הנפש היא ממזיגת בדם ובאיברי המעשה, וזהו כח השי"ת בעולם הנראה לעינינו משמים והארץ וכל ברואיהם, שהנהגתם וחיותם וקיומם הוא רק על ידי השי"ת. וזה מתואר כח הנפש אצל עולם האצילות, שהאציל יתברך שמו מזיו אחדות כבודו להיות נראה ככחות חלוקים, והוא הנקרא עולם העשיה בפי המקובלים [ועולם הגלגלים בפי הפילוסופים], רצונו לומר עולם הרוחני שבעשיה בפעולת המעשים של השי"ת. והכח השני שבנפש אינו נראה לפועל, אבל מורגש בכל האיברים, ומשכנו בלב. ואם כן גם בכח הכל יתברך שמו צריך שימצא כח כזה, רצונו לומר עולם גמור כולל כל הכחות כולם ולא בפועל במעשה רק בהרגשה בלבד, והוא עולם הלבביי שטמון בגוף ואינו נראה גם הגוף הלב לחוץ כלל, וכן הוא משכן כח רוחניי של הרוח. ועולם הלבביי הזה הוא המכונה בפי המקובלים עולם היצירה. וביאורו כי הנה מצאנו במקרא שלוש לשונות על הבריאה – ברא יצר ועשה, ופירשו רוב הקדמונים מדורשי הלשון כי ברא רצונו לומר תחלת ההתחדשות יש מאין, ויצר הוא הצורה, ועשה הוא גמר התיקון החומריי. ונמצא גם בבריאה העולמית היו שלושה עניינים אלו, אלא שאצל אומן בשר ודם אותו דבר שברא אותו יצר ואותו עשה ואחר העשיה אין מקום עוד לכלי שנברא ונוצר, אבל אצל השי"ת גם אחר העשיה מכל מקום יש מקום ותפיסה להבריאה ויצירה הקודמים לה, כי לא נאפסו מן העולם עדיין.