שיחת מלאכי השרת פרק ג'
רבי צדוק
אות ל'

[ל] ושלשה אלו הכחות נשענים ושוכנים על גופי הנבראים שהם מוח ולב ואברי הגוף, ולכן הם אלו שלושה כחות העולם הזה הנגלה גם כן שהם דומם צומח חי, כי כל הבעלי חיים במותם יאבד הכל, ונמצא החיות שלה הוא רק הנגלה ממנה לבד, מה שאין כן במדבר החיות שלו נעלם, שהרי גם במותו הנפש חיה ואם כן אין החיות הנראה לבד. אבל מכל מקום מצד התחברותו בחומר ניכר החיות על ידי החומר, וחלק זה מהחיות שבחומר אעפ"י שגם כן אינו נגלה לגמרי, שהרי במותו גם זה החלק נעלם, מכל מקום יש בו הכרה, ונגדו החלק חיה שבנפש שיש בו הכרה יותר. וחלק יחידה הכרתו הוא יום המיתה שהוא הפירוד מן החומר וההעלם הגמור, והבן זה. ונגד אלה השלשה כחות שבנפש הם בכל יתברך שמו עולם האצילות שביארנו לעיל שהוא כאלו נאצל מן הכל יתברך שמו חלק הכולל כל הכללים [והוא לבדו כלול מחמשה פרצופים מהטעם שנתבאר לעיל כי גם כל אחד כלול מחמשה] ממש דוגמת מדרגת החיה שנתבאר. ובחלק זה עדיין יש לנו מקום להתבונן בו, אבל נגד כח היחידה שהוא התאחדות פרטי הכחות במאציל יתברך שמו, בחלק הזה בכח שאצלו יתברך שמו בענין זה אסור להתבונן, כמו שאיתא בספר יצירה ולפני אחד מה אתה סופר. וזה הוא בכלל מה שאמרו [בפ"ב דחגיגה] בשואל מה למעלה כו',^[1] כי זה הוא התבוננות במקור אחדות השי"ת. ועל דבר זה נאמר (שמות לג, כ) כי לא יראני האדם וחי, ואמרו ז"ל (במדב"ר יד, כב) הא במיתתו רואה, שהוא על ידי הסתכלות ביום המיתה כמו שנתבאר לעיל, שאז מגיע למדרגה זו כאשר מתאחדת גם נפשו במאציל וכמו שנתבאר לעיל. והוא הנקרא בפי האריז"ל עולם 'אדם קדמון', שגם הוא עולם גמור ודמות אדם לו שהוא הכולל כל כחות העולמיות. וגם הוא מחודש, שהרי קודם שעלה ברצונו לחדש גילוי כחות נפרדים לא היה מקום כלל להתאחדות כחות הפרטיים כאחד, רק שהוא קדמון וראשית לכל ההתחדשות כולו, שזה הוא הקשר והאיחוד שבין עולם האצילות לעצמות אין סוף יתברך שמו. ולכך אסר האריז"ל ההתבוננות בעולם זה, רק בעולמות האורות היוצאות ממנו, והדברים עמוקים ומובנים למבין.

[1] חגיגה יא, ב, במשנה: "כל המסתכל בארבעה דברים ראוי לו כאילו לא בא לעולם: מה למעלה, מה למטה, מה לפנים ומה לאחור".