שיחת מלאכי השרת פרק ד'
רבי צדוק
אות כח'
[כח] אבל יחוד ברוך שם כבוד מלכותו הוא ענין הברכה שביארה הרשב"א בפרק קמא דברכות, שרוצה לומר תוספת ורבוי השגחה לטובה על ברואיו. וביאור זה מצד העלם ההשגה הברורה, ומבקש וחפץ שיתברך ויתרבה שפע השגת השי"ת במקורו, ונהרא מכיפיה מבריך עד שיגיע גם אליו ההשגה. וזהו כבוד מלכותו ולא כבוד ה', שכבוד ה' אינו מלא הארץ רק במקומו. ושיהיה ברוך ממקומו ויתברך כבוד מלכותו הניכר בארץ, שהוא מצד השגת ה' הנעלמת להיות מושגת הבירור מצד היראה הברורה שבלב, רק תפשפש באפילה ובדרך אמוניי כדרך שנאמר [תהילים צב] ואמונתך בלילות, בעת חשכת ליל, שאין אומרים קדושה בלילה שאז הוא חושך והעדר ההכרה הברורה, ומשכה אז האמונה הטמונה בלב כל איש ישראל, שיש מלך אעפ"י שאינו עומד לפניו, שאז הוא כאדון העומד על עבדו ואב על בנו, רק כמלך יושב בהיכלו. ומצד השגה באופן זה שהוא המכונה בזוהר ובפי חכמי האמת יחודא תתאה והשגה נעלמת ושפילה, היא הברוך והבקשה ממקומו, שיהיה בזה תוספת ורבוי עד שיהיה ניכר ומושג לשפילים.