שיחת מלאכי השרת פרק ד'
רבי צדוק
אות ל'
[ל] ודבר זה הוא מצד חצונות הנפש הנגלית, שכח הנפש יש לכל נברא, שגם בבעלי חיים נאמר נפש וכמו שאמרו ז"ל [נזיר מח, א] והוא הכולל הכל. מה שאין כן הדעת והכרה הוא רק לנפשות מיוחדות בלבד שהם נפשות התלמידי חכמים, וכמו שאיתא בזוהר (משפטים צד, ב) זכה יתיר יהבין ליה רוח, זכה יתיר כו'. מה שאין כן הנפש הוא מיום הולדו שהוא מצד יעקב הכולל הכל, כל האומה כולה. וכן האמונה טבועה בו מיום הולדו, והוא גם כן בלילה, רוצה לומר בגלות כמו שאיתא [ע"ז ב, ב], שעל דבר זה הובטח יעקב ביחוד [בבראשית כח, טו] אנכי עמך ושמרתיך וגו', ונאמר [שם מו, ד] אנכי ארד עמך מצרימה, ולמדו רז"ל מזה [מגילה כט, א] שבכל מקום שגלו גלתה שכינה עמהם. שהשכינה מה שהשי"ת שוכן בתוך טומאותם, רוצה לומר טמון בלב כל איש ישראל אף בעת היותו בתכלית המרחק מן השי"ת, דבר זה הוא אף בגלות. ולכך הוא האומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ולא משה, שמצד הרוח דעת ויראת ה' שבלב השגה זו אפילה וקטנה ואינו ממדרגתה, אבל מצד הנפש שבכללות האיברים השגה זו גדולה. וזהו תכלית ההשגה אצלה שיכולה להשיג, שיהיה האמונה ברורה ומתברכת בכל עת שפע השגת האמונה ממקורה, והיחוד מצד כבוד מלכותו שבארץ דבר זה הוא מצד יעקב. ולכן ברוך אופנים שהם נגד הנפש הוא דאמרי לה, שהברכה ממקומו ולא מלא כל הארץ. ומצד השגה זו של השי"ת מצד ההעלם ולא מצד גלוי הרוממות, שהוא השגת הנפש והאופנים, מצד הזה שפיר יכולים לומר ה' לאחר שתי תיבות, שאין ההשגה עצמה [שבזה רומז הפרגוד השלישי כאמור בפרק ב'] מצד ואופן הזה של השגת האופנים קשה. [ולכן לא יקשה מה שהקשו התוספות שם, עיין שם שאין תירוצם עדיין מספיק במאי דנקיט גמרא רק אופנים ולא חיות.[1] אבל כפי דברינו עיקר השגת ברוך מיוחדת לאופנים, ומה שהחיות גם כן אומרים הוא מצד השגת האופנים, כי רוח החיה באופנים, כי חיי האיברים כולם כפי כחם נמשך גם כן מן הלב. ומצד כח אופנים שבחיות, רוצה לומר כח המנהיג האופנים, מצד הזה הוא השגת ברוך.]
[1] בבאור הגמ' חולין שהובאה לעיל אות כ"ה, ושם בהערה הוזכרו דברי רש"י, מובא בתוספות חולין צב, א, תירוץ אחר: "ברוך אופנים הוא דאמרי ליה – אבל קדוש אומרים שרפים כדכתיב (ישעיה ו) שרפים עומדים ממעל לו וגו' וכתיב בתריה וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש וכו'. ומה שאנו אומרים בתפלת יוצר והאופנים וחיות הקדש כו', דחיות נמי אומרים ברוך, דעדיפי משרפים. וקרא נמי מוכח דחיות ואופנים אומרים ברוך, דבתר קרא דברוך כתיב וקול כנפי החיות משיקות אשה אל אחותה וקול האופנים לעומתם קול רעש גדול, ובכל דוכתא משמע דהאופנים בתר חיות גרירי דכתיב (יחזקאל א) ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם ובהנשא החיות מעל הארץ ינשאו האופנים, וכתיב נמי כי רוח החיה באופנים…" כלומר לתוס' אכן האופנים והחיות אומרים ברוך וכו', ורבנו פרש שאמירת ברוך שייך לאופנים שמדרגתם נמוכה יותר, ורק מפני שרוח החיות באופנים אף החיות שותפים באמירתם.