שיחת שדים פרק א'
רבי צדוק
אות ז'
[ז] והנה מבואר אצלינו במקום אחר [בקונטרס שיחת חיות] כי הקוף בפני אדם הוא ממש דוגמת זה לעומת זה עשה אלקים. וזהו כתר דקליפה, רוצה לומר שורש המחשבה שרצה השי"ת שיהיה זה לעומת זה שיהיה גם כן היפוך המתדמה לו יתברך, ודבר זה יונק מרגלי מלכות דקדושה, שמצד מדת המלכות שאין מלך בלא עם רצה השי"ת כן. ולפי שדבר זה הוא שורש רצון השי"ת, וזהו כל עיקר חיות הסטרא אחרא, ודבר שהוא מאמיתות רצון השי"ת וחיותו משורש חיי עולם יתברך שמו איך אפשר שיתבטל. לכך שורש זה יצא הגוף בעולם, כי שורש זה הוא פעולת השי"ת קודם חטא אדם, ויצא לפועל בגוף בעולם הזה דוגמתו. כמו שהאדם הוא דוגמא של מעלה, כמו שנאמר ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם, ונשתלשל מאצילות עד שיצא לפועל במעשה בגוף האדם שכולל כל גופי העולם כנודע. כך השורש דזה לעומת זה שבאמיתות רצונו יתברך שמו נשתלשל בסדר ההשתלשלות בכל העולמות עד שיצא לפועל בעולם העשיה גופנית שבעולם הזה בגוף הקוף, שהוא רוצה להתדמות לגוף האדם זה לעומת זה בכל ענייניו. ובאמת אין לו שום שייכות הדמות כלל לחיות האדם ושכלם וכחותיו באמת, רק הדמות דמיונו לבד שרוצה להתדמות. וזה הוא השורש של זה לעומת שנתגלה בגוף, ודבר זה לא יתבטל לעולם, כמו שאמרו ז"ל [ס"פ חזקת הבתים] הכל בפני שכינה כקוף בפני אדם. וזהו מצד השורש של זה לעומת זה עשה אלקים, שאין מלך בלא עם, נעשה דבר זה של הוי דומה לו מה הוא כו'. וההתדמות של צדיקים להקב"ה כקוף בפני אדם, ודבר זה עמוק מאוד בחכמה ואין כאן מקומו להאריך.