שיחת שדים פרק ב'
רבי צדוק
אות א'

[א] ברכות [ו, א] האי מאן דבעי כו'.^[1] הנה כל מה שכתבתי כי רוחין ושידין ולילין הם תפארת יסוד מלכות, הוא בכללות פרצוף הסטרא אחרא דעשיה. אמנם בפרט כשמתחלקין לפרצופין, אז נתהוה מרוחין פרצופי אבא ואימא, שיש בהם גם כן רוחות זכרים ורוחות נקיבות, וכמו שכתבתי לעיל מבראשית רבה [ס"פ כ'] שנזדווגו לאדם וחוה. והם המולידין שדין ולילין, שהם פרצופי זכר ונוקבא, רוצה לומר יציאת כח החכמה ובינה לפועל על ידי השבע תחתונות, וכן היסוד מוציא לפועל מה שגנוז בגוף, וכן שידין הוא כח היציאה לפועל. ולכן אמרו בפרק יום הכפורים (יומא דף עה', עמוד א') דשד מתהפך לכמה גוונין. כי פרצוף זעיר אנפין שהוא השבע תחתונות הוא כחות המתלבשים באיברי הגוף, מה שאין כן חכמה ובינה הם נעלמים. וההתלבשות בגוף הוא מצד הדמיון, כי באמת לא נברא להם גוף מצד קדושת שבת כמו שאמרו ז"ל, רק מכל מקום יש להם התלבשות דמיוני.

[1] כנראה התכוון לבאר הגמרא שם שמדברת על השדים, "אלמלי נתנה רשות לעין לראות, אין כל בריה יכולה לעמוד מפני המזיקין". ומבארת את השפעתם, וכיצד אפשר להכירם ולראותם. אלא שלא זכינו לביאורו ואין מקום לצטט הגמרא.

יומא דף עה', עמוד א': והיה טעמו כטעם לשד השמן אמר רבי אבהו: מה שד זה תינוק טועם בה כמה טעמים, אף המן כל זמן שישראל אוכלין אותו מוצאין בו כמה טעמים. איכא דאמרי "לשד ממש"(שד שהוא מזיק ולא שד של אישה) מה שד זה מתהפך לכמה גוונין, אף המן מתהפך לכמה טעמים. ויאמר משה בתת ה׳ לכם בערב בשר לאכול ולחם בבקר לשבוע תנא משמיה דרבי יהושע בן קרחה בשר ששאלו שלא כהוגן ניתן להם שלא כהוגן