שיחת שדים פרק ב'
רבי צדוק
אות ב'
[ב] וביאור זה, כי מעקרי אמונת חכמי ישראל האמיתים, והיא אמונת כל ישראל בדרך כלל באמונה פשוטה בלי חקירה בפרטי הדבר, כי הנהגה הטבעית כולה הנגלית בעולם מסודרת כל דבר על אופניו חק ולא יעבור כל ימי עולם. דרך משל שהאש ישרף וייבש, והמים ילחלחו וינקו ויכבו וכדומה, הוא הכל מהשי"ת בייחוד באותו עת ורגע פרטית שהוא נעשה, כענין שנאמר ואתה מחיה את כולם. ותקנו אנשי כנסת הגדולה המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, ונאמר בורא השמים וגו' ולא ברא, וכן הרבה פסוקים מעידים על זה, שכל ענייני הטבע שכבר הוטבעו כן בתחלת הבריאה, מכל מקום בכל רגע השי"ת הוא השופע כח לדבר זה שיפעול כך. ולו יצוייר ח"ו העדר השפעתו ברגע אחד, היו כל העולמות והברואים כלא היו, ונמצא שורש כל הפעולות הוא עצם השי"ת. ואמונה זו היא פינת אמונה הישראלית, כי אין שום דבר מקרה. לא כאותם האומרים שאחר שברא השי"ת את העולם הרי הוא נבדל ממנה ויכול להתקיים גם בהסרת השגחתו. ומהם יודו בהשגחתו רק שהוא כרצונו, כשרוצה משגיח ופעמים לא ירצה ויסיר השגחתו, ומכל מקום העולם מתקיים. ומהם יחלקו השגחתו ויאמרו כי ישגיח רק בברואים נכבדים כאדם ודומיו ולא בשפלים, או בכלל ולא בפרט, וכהנה יתנו תנאים בזה כרצונם. ובכלל יקראו כל ענין השי"ת אצל הנבראים רק בלשון השגחה, שהוא הבטה והסתכלות במעשיו וכאלו הם נפרדים ח"ו ממנו וענין זולתו. אמנם אמונה האמיתית של מאמינים בני מאמינים הבאים בסוד ה' הוא, כי השי"ת כח עצמו כביכול הוא טמון וגנוז בהעלם עצום בכל פרט היותר קטן מפרטי הבריאה. רוצה לומר שכחו יתברך שופע בהעלם והשתלשלות לבושים שונים, ומכל מקום בתוך הלבוש נמצא גם כן עצם המלובש, אלא שהוא מלובש בלבושים שונים זה על גב זה, ומכל מקום התקיימות כולם הוא רק מצד עצם המלובש יתברך, ולו יצוייר כח עצמותו יתברך (נפרד) מן איזה נברא היותר קטן רגע אחד תיכף היה כלא היה אין ואפס מוחלט לגמרי, כי הכל רק התפשטות מן העצם יתברך שמו. ולכך כל מה שנראה ברואים ופעולות שונות בעולם, ואנו רואים הפעולות ההם נפעלים מצד איזה עצם חומריי הפועלם, נדע להפשיטם ממלבושם הגשמיי שנלבשום בו, ונבין כי רק חיות השי"ת שבו ורצונו הקדום שיהיה נברא זה בעולם הוא הגנוז בו גם בו עתה לקיימו ולפעול.