ירושלמי פרק קמא דראש השנה (הלכה ב')
ר' צדוק
אות ה'

[ה] וכמו שאיתא [פסחים קיח, א] אמר לו גבריאל אין גבורתו של הקב"ה שאתה שר של ברד והכל יודעים שהמים מכבין את האש, אלא אני שר של אש ארד ואקרר בפנים ואקדיח מבחוץ ואעשה נס בתוך נס, עד כאן.^[1] ורוצה לומר שכח הממונה על הברד היה רוצה להוריד ברד ומבול מים לקרר, וזהו הנהגה טבעיית, שהכל יודעים שהמים מכבין, רק שמכל מקום היה נס שיהיה מזדמן אז ירידת המים. וכדרך שאיתא כן [חולין קכז, א] בנחש שבא על הצב ויצא מהם ערוד, דהוא נס בתוך נס לפורעניות, דהיציאה עצמה גם אִלו היו ראויים על פי הטבע להתעבר זה מזה קרוי נס שיזדמן כן שיצא אז, וההשתנות ויציאה מסדר הטבע הנהוגה הוא הקרוי נס בתוך נס. וכן בסוטה [מז, א] נס בתוך נס דלא הוי דובים ולא הוי יער,^[2] כי כאשר הוי יער אין יציאת הדובים נס נגלה בשינוי הטבע, כי דרך דובים לצאת מיער, רק מכל מקום הוא נס שנזדמן אז יציאת הדובים אעפ"י שלא הוה כלל דובים מעיקרא [כמו בברד דלא הוי ברד מעיקרא], ונס בתוך נס הוא כאשר הוא יוצא מסדר הטבע. ועל זה אמר גבריאל שאעשה נס בתוך נס, שאני שר של אש רוצה לומר כח השורפיי של אש, ועם כל זה אקרר, היינו שיהיה האש כאשר הוא ולא יכבה, ומכל מקום הם לא ישרפו, שישתנה האש מכח שנתייסד עליו להיות שורף ואותם לא ישרוף, ודבר זה יציאה מגדר הטבע זה נס בתוך נס.

[1] פסחים קיח, א: "דרש רבי שמעון השלוני: בשעה שהפיל נבוכדנצר הרשע חנניה מישאל ועזריה לתוך כבשן האש, עמד יורקמו שר הברד לפני הקדוש ברוך הוא, אמר לפניו: רבונו של עולם, ארד ואצנן את הכבשן, ואציל לצדיקים הללו מכבשן האש. אמר לו גבריאל: אין גבורתו של הקדוש ברוך הוא בכך, שאתה שר ברד, והכל יודעין שהמים מכבין את האש, אלא אני שר של אש, ארד ואקרר מבפנים ואקדיח מבחוץ, ואעשה נס בתוך נס".

[2] בסוטה מו, ב, על הנערים שאמרו לאלישע "עלה קרח", והעניש אותם אלישע: "ותצאנה שתים דובים מן היער ותבקענה מהם ארבעים ושני ילדים", נחלקו רב ושמואל: "חד אמר: נס, וחד אמר: נס בתוך נס. מאן דאמר נס – יער הוה, דובים לא הוו; מאן דאמר נס בתוך נס – לא יער הוה ולא דובים הוו".