ירושלמי פרק קמא דראש השנה (הלכה ב')
ר' צדוק
אות ח'
[ח] ובבראשית רבה [עח, ד]: כתוב אחד אומר (תהלים קמז) מונה מספר לכוכבים לכולם שמות יקרא, וכתוב אחד אומר (ישעיה מ) המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא. אלא מלמד שיש שם שינוי, לא כשם שנקרא עכשיו כך הוא נקרא לאחר זמן, שנאמר ויאמר לו מלאך ה' למה זה תשאל לשמי והוא פלאי, איני יודע לאיזה שם אני מתחלף, עד כאן. והנה עדיין השאלה במקומה עומדת, למה אמר כאן בשמות שיש לכל אחד כמה שמות, וכאן משמע שיש לכל אחד רק שם אחד, [כי דחוק לפרש שהדיוק להיפך דשמות לא משמע שמות הרבה, דהא על רבוי הצבא קאמר שיש לכל אחד על כל פנים שם מיוחד, ובשם משמע שכולם בשם אחד הכוללם דהיינו מלאכים] ומדוע נשתנה הלשון בין הכתובים. אבל ביאור זה כי פסוק דהמוציא וגו' [ישעיה מ] סיומו למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מה', היינו שהיו צווחים שיש כאן הסתרת פנים, בעבור שלא ראו נסים והשגחות פרטיות נגלות חשבו כי הסתיר ה' פניו מהם ומסרם להנהגת הטבע. ועל זה צווח שאו מרום עיניכם, רוצה לומר אל עומק רום המעלות שהוא המעלה העליונה ועלת כל העלות. מי ברא אלה, הנהגה הטבעיית, הלא הוא הבוראה והוא גם כן המוציא וגו', עכשיו בכל יום הוא המנהיגה. ולכולם בשם יקרא, כל אחד בשמו המיוחד, שמאחר שבהנהגה הטבעית אנו מדברים הנה כל אחד מיוחד בשמו, כל כח וכח אל מה שנתייחד אליו בו בשם הוא נקרא. והוכיחם שיתבוננו שגם ההנהגה הטבעית היא מלאה ניסים נסתרים, רוצה לומר שהכל מהשגחת השי"ת להיות כל כח וכח משמש בעתו כפי הראוי לו, ולא נפל השתמשות כל כח אף למה שהוא מוכן אליו במקרה וכמו שנתבאר לעיל. אמנם מקרא דתהילים המדבר בעת אשר נדחי ישראל יכנס ויהיה שידוד הטבע ביותר, הנה אז לכולם שמות יקרא, שישתנו שמות כל כח לכמה שמות, פעם ישמש אותו כח כך ופעם הפכו.