ירושלמי פרק קמא דראש השנה (הלכה ב')
ר' צדוק
אות יא'

[יא] והנה אמרו [יומא כט, א] למה נמשלו אסתר לשחר, לומר מה שחר סוף כל הלילה אף אסתר סוף כל הנסים. והאיכא חנוכה, ניתנה לכתוב קאמינא. הניחא למאן דאמר מגילת אסתר ניתנה לכתוב, אלא למאן דאמר לא ניתנה לכתוב מאי איכא למימר. מוקי לה כרבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר, דאמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר: למה נמשלה תפילתן של צדיקים לאילה, מה אילה קרניה מפוצלות אף צדיקים כל זמן שמרבין בתפלתן תפלתן נשמעת, עד כאן. ביאורו כי הכתב הוא הפרסום הדבר לכל באי עולם בדורות הבאים, כמו שנאמר [בירמיה לב, מד] וכתוב בספר וגו' למען יעמדו ימים רבים. ודבר זה אינו אלא בנס שהוא שידוד הכחות והשתנותם מטבעם, שדבר זה הוא פלא נרגש. וגם דבר זה נקרא נס בתוך נס כמו שכתבתי לעיל, והרי זה על דרך שאמרו [חולין עה, ב] תרי תמיהי דכירי אינשי. וזה ענין שנס חנוכה לא ניתן לכתוב, כי לא היה נס מופלא בשידוד הטבע, שבכח הניצוח אשר ברא השי"ת לנצח ולהתגבר על זולתו נצחו החשמונאים לבני יון, ועם היותם מועטים, כבר יארע זה על דרך המקרה שינצחו מועטים למרובים וגם בהיות המעט גבורים. ואינו אלא נס נסתר, שאינו נגלה ונתפרסם לכל באי עולם שלא יוכלו להכחיש ובעל כרחם יודו כי ה' אלקים חיים הוא מלך עולם, וכדרך ניסי מצרים ודור המדבר שנאמר [יהושע ב] כי נפלה אימתכם עלינו וכי נמוגו כל יושבי הארץ מפניכם. ובנס אסתר נחלקו בו אם לא ניתנה לכתוב למה שלא נראה בו שידוד הטבע כל כך, כי אפשר הוא על דרך הטבע שאשה תטה לב בעלה לשנות משפטיו ולהטותו לטובת אומתה. או כדברי האומר שניתנה לכתוב בעבור מה שמצאנו גם שם [אסתר ח] ורבים מעמי הארץ מתיהדים כי נפל פחד היהודים עליהם, נראה ממה שגם האומות שאין מרגישים כח השי"ת אלא על ידי פלא כמו שנתבאר לעיל הרגישו אז להתיהד, זה יורה כי היה גם אותו נס שידוד טבע גמור, כי על ידי ההנהגה הטבעית לא היה אפשר להשתנות הגזירה אחר מה שהיה בחוקי פרס שכל מה שנחתם בטבעת המלך אין להשיב. ועוד שעל כל פנים לא היה להיות נהפוך שישלטו המה בשונאיהם וכיוצא מדברים הידועים לדור הרואים הנס שהיה ניכר בהם שידוד טבע ופלא, ולכך סובר דנתנה לכתוב.  ולדבריו אמר דאסתר סוף כל הנסים הללו שניתנו לכתוב, רוצה לומר נסים נגלים לא היה עוד יותר [לכל האומה].