ירושלמי פרק קמא דראש השנה (הלכה ב')
ר' צדוק
אות יד'

[יד] ולכן המשיל כאן הנסים ללילה, נגד מה שבכל מקום אדרבה ממשיל הצרות ללילה, כמו שנאמר [ישעיה כא] שומר מה מלילה. אבל בכל מקום לילה רומז על דבר היוצא מן הסדר הראוי, כי כאשר הולך כפי הסדר המסודר כל דבר ניכר מה הוא ואיה הוא, אבל כאשר יוצא מן הסדר אז אין דבר מבורר וניכר, שהכל נעלם מה הוא ואיך כממשש בחושך, וכענין כסהו כלילה שהלילה הוא כסוי כל הדברים והעלמם, שכאשר אין לדבר סדר הוא נעלם. ולכן אמרו גם כן [באיכה רבתי] ששינה הקב"ה שמות המלאכים בעת החורבן,^[2] והיינו שגלות ישראל היה גם כן כשידוד כחות הטבעים, וכל שינוי נקרא לילה כי הלילה הוא חסרון והעדר, וכן כל שינוי מוליד העדר, שגם שינוי נס מוליד העדר וחסרון שמנכין מזכיותיו. וזה שאיתא [בשבת שם] אדרבה כמה גרוע אדם זה,^[1] פירוש שדבר זה גרעון וחסרון גדול כאשר נשתנו עליו סדרי בראשית.

[1] שבת נג, ב: "תנו רבנן: מעשה באחד שמתה אשתו והניחה בן לינק, ולא היה לו שכר מניקה ליתן, ונעשה לו נס ונפתחו לו דדין כשני דדי אשה והניק את בנו. אמר רב יוסף: בא וראה כמה גדול אדם זה, שנעשה לו נס כזה! אמר לו אביי: אדרבה, כמה גרוע אדם זה שנשתנו לו סדרי בראשית! אמר רב יהודה: בא וראה כמה קשים מזונותיו של אדם, שנשתנו עליו סדרי בראשית".

[2] איכה רבה פרשה ב: "עד שלא באו השונאים היה ירמיה אומר להם: עשו תשובה שלא תלכו בגלות. אמרו לו: אם יבאו השונאים מה יכולין לעשות לנו, חד אמר: אנא מקיף לה חומת מיא, וחרינא אמר: אנא מקיף לה חומת נורא, וחרינא אמר: אנא מקיף לה חומת פרזלא. אמר להו הקב"ה: בדידי אתון משתמשין, עמד הקב"ה ושינה את שמותם של מלאכים דעל מיא עבד על נורא ודעל נורא עבד על פרזלא והיו מזכירין שמותם מלמטה ולא היו עונין להם, הדא הוא דכתיב (ישעיה מג): ואחלל שרי קדש".