ירושלמי פרק קמא דראש השנה (הלכה ב')
ר' צדוק
אות טו'
[טו] ובריש הקדמת התיקונים [ב, א] דשכינתא אתקריא לילה, פירוש כי כל שינוי סדר הוא על ידי השכינה, שרוצה לומר כבוד ה' השוכן בתוך בני ישראל וכמו שכתבתי במקום אחר בזה. והיינו על ידי שה' שוכן בתוך בני ישראל על ידי זה נעשה שינוי הסדר המוטבע, אם לטוב כאשר ראוים נשתדד הטבע לטוב וכן להיפך. וכמו שאיתא [ילקו"ש תהילים רמז תש"ב] שהעולם הזה יום הוא לאומות העולם ולילה לישראל. והיינו שאצל האומות שאין ה' בתוכם ומסורים להנהגת הטבע העולם הזה קרוי יום, אבל לישראל שה' בתוכם יש כאן שינויים ויציאה מן הסדר כפי מעשיהם והוא לילה כיסוי והעלם סדר בהנהגה. מה שאין כן העולם הבא נמשל ליום כמו שאיתא [פסחים ב, ב], מפני שלא יהיה בו יציאה מן הסדר שהוא נמשך על ידי שינוי המעשים, וכבר אמרו [ע"ז ג, א] היום לעשותם ולא למחר לעשותם. אבל בעולם הזה שהוא יום המעשה שבהם הבחירה ביד האדם, יש שינוי הסדר על ידי המעשים ויציאה אל הרע כצרות וגלות על ידי רוע המעשים, ולטוב על ידי התדבקות בהשי"ת המושל בגבורתו עולם ומלאכים המנהיגים לשנות שמותם וסדרם, והוא על ידי כח מה שה' שוכן בתוך בני ישראל, והוא הנקרא שכינה שבכח זה נשדד להם כח הטבעי.