תנחומא סוף פרשת משפטים
ר' צדוק
אות ה'

[ה] ועוד יש לפרש ענין שיתוף שמו רומז אל יכולת השידוד והשתנות השם. והיינו שאינו כח קבוע וקיים בפני עצמו, רק כח השי"ת משתתף עמו, וכח השי"ת הוא כח השידוד, כי השי"ת הוא בעל הכחות כולם, ואם כן אין שום כח נפרד בו בפני עצמו, שהרי הוא אחד יחיד ומיוחד וכולם כלולים אחד. ולכך כאשר כחו חוזר למקורו שהוא כח השי"ת שמשותף בו, שם כל הכחות כלולים כאחד ואינו כלל כח מיוחד. ולכך יוכל להשתנות לכל כח שירצה, וכמו שנתבאר לעיל בדברי המדרש שמות רבה^[1] שקורא לשידוד והשתנות הכחות שקורא לכולם יחד ואז קוראם בשם אחד, והיינו התייחדות הכחות אצלו יתברך שהם כולם יחד ובשם אחד. וכח זה של השידוד והתייחדות כולם ביחד הוא משותף עם כל מלאך, ובכל מקום שהוא נראה שם השכינה [שזה מורה כמו שנתבאר לעיל על דברי התיקונים] נראית. כי כאשר משיג עצם כל כח מכחות הנבראים, משיג שאינו כח קיים וקבוע כלל ויכול להשתנות כרצון השי"ת שמשותף בו תמיד, שלכן אמר המלאך למה זה תשאל לשמי וגו' כדרשת רז"ל שיכול להשתנות לעולם, שבשמו משותף גם כן שם השי"ת המורה שאין זה שמו המיוחד לו כלל, כי אין שום כח מכחות העולמיים כח עומד וקבוע כלל, ולכך אל תמר בו.

[1] בדבריו על פירוש הירושלמי ר"ה אות י' עמוד 63, הזכיר המדרש משמות רבה ר"פ מ"ח. עיין שם.