תנחומא סוף פרשת משפטים
ר' צדוק
אות ו'
[ו] ועוד דברים בגו בענין שיתוף השי"ת עם כל מלאך, כאשר אמרנו כי השם מורה על כח הדבר, והנה הכחות כולם אינם מעצמם רק מהשי"ת כמו שנתבאר, מכל מקום נתייחדו בשמות מפני שהשי"ת עשה אותם הכחות מנהיגים ומסר לכל כח להנהיג בכח ההוא. והנה מזה נצמח טעות אנוש ודורו כמו שכתב הרמב"ם [פ"א מהל' ע"ז], שחשבו שמאחר שהשי"ת מסר העולם לכחות, חשבו שראוי לעבוד לכחות ההם, שהשי"ת מסר ההנהגה והשגחת הברואים להם לבדם ולהם ראוי לעבוד ולבקש רצונם ולמנוע מקצפם. וזהו כל ענייני העבודה הזרה שהיו אז, שלא כפרו בעצם השי"ת, וכמו שאיתא [מנחות קי, א] דקרו ליה אלקא דאלקא. היינו שגם הכחות ההם מושלים ולהם שליטה בפני עצמם תחת שליטת השי"ת. וזה גם כן ענין להעלם שמות המלאכים, וכמו שכתב הרמב"ן [פ' וישלח] דרוצה לומר שאין היכולת באלו ואם תקראני לא אענך עיין שם.[1] ועל דרך זה כתב רבינו בחיי שם שלא רצה ליטול העטרה לעצמו. ובספר העקרים [מאמר ב' פרק כ"ח] כתב שלא יטעה לחשוב שהוא בעל הכח ולו ראוי העבודה עיין שם.[2] והיינו כי ידיעת השמות הוא כדי לקרוא לו בשם זה, וזה מורה לטעות ולחשוב שהוא בעצמו בעל הכח ולו ראוי לקרוא.
[1] רמב"ן בראשית לב, ל: "למה זה תשאל לשמי – אמר: אין לך בידיעת שמי תועלת, כי אין הכח והיכולת בלתי לה' לבדו, אם תקראני לא אענך וגם מצרתך לא אושיעך". רבינו בחיי שם: "למה זה תשאל לשמי – אין דרכנו לגלותו שלא ליטול עטרה וכבוד לאמר נס זה עשה לפלוני כאלו תלוי בו הדבר ואינו אלא כעבד עושה שליחותו. וזהו שאמר המלאך למנוח: למה זה תשאל לשמי והוא פלאי, כלומר מכוסה, אין אנו רוצים לגלותו שלא ליטול עטרה וכבוד שאין הכבוד כי אם להקב"ה, כענין שנאמר: כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו, וכתיב: הבו לה' בני אלים הבו לה' כבוד ועוז".
[2] בספר העיקרים מאמר ב' פרק כ"ח מבאר שפעמים המלאך שבא לגלות דבר ה' לנביא נקרא בשם ה', והוא מדבר בשם ה' בגוף ראשון, ומביא ראיות רבות מהפסוקים. והנביאים אף שידעו שהגילוי על ידי מלאך קראו לו בשם ה' מפני שזו כוונת הגילוי. והטעם בכל זה, מפני שהמלאך לא ימרה פי ה' ולא יחליף שליחותו, ולכן אינו רשאי לעשות שתי שליחויות, ולכן לא גילה שמו ולא הסכים שמנוח יקריב לו קרבן, וכאילו אמר "ולזה לא יועיל לך ידיעת שמי והכח המיוחד לי מעצמי, כי זה יביא אותך לטעות ולחשוב שיש לי שום כח בשליחות הזה מעצמי, ואינו כן. ועל כן אם תעלה עולה לה' תעלנה, שהכח בא מצידו והשליחות בא ממנו. ובעבור זה המשתחווה למלאך מצד עצמו וכוחו הוא מקצץ בנטיעות והוא עובד עבודת אלילים… אבל המשתחווה לו מצד שהוא שליח ה' הוא מותר…"