ירושלמי פרק קמא דראש השנה – באור המדרש "שמות המלאכים עלו בידם מבבל"
תוכן
ר' צדוק

[א] אין להתווכח עם האפיקורסים הטוענים שלמדנו שמות המלאכים מהבבליים.

[ב] קריאת השם היא בסיבת מה, ושם המלאכים על פי שליחותם.

[ג] המדרש על המלאך שאינו יכול לומר את שמו כי הוא פלאי, לפי השליחות נקרא השם.

[ד] הכוחות שבבריאה אינם משתנים מטבעם, וכשמשתנים זהו פלא.

[ה] נס הוא תזמון כוחות הטבע ברגע הנכון, נס בתוך נס הוא שכח משתנה מטבעו כגון שאש לא תשרוף.

[ו] נס בתוך נס נקרא פלא ודרכו אף הגויים מכירים בהש"י, וישראל גם בהנהגה הטבעית רואים יד ה' שמזמן הכל בהשגחה.

[ז] על פי זה מובן מה שענה המלאך ששמו פלאי, לפי פלא ופלא שנשלח לעשות.

[ח] עפ"י ברא"ר ע"ח מפרש שכאשר ההנהגה טבעית שמות המלאכים קבועים, וכשההנהגה ניסים טיבעם מתחלף וממילא גם שמותם.

[ט] אפשר לפרש עוד שבבריאה לכל המלאכים היה שם אחד כללי, שהתנה עמהם שיוכלו להשתנות, ואח"כ בהנהגה הטבעית יש לכל מלאך שם מיוחד.

[י] מבאר שכן כוונת המדרש בשמו"ר ע"ח ואין סתירה.

[יא] נס חנוכה הוא נס נסתר ולכן לא ניתן להיכתב, ופורים סוף כל הניסים, שיש בו צד נסתר וצד נגלה, ומזה שגם הגויים הרגישו בו, שרבים מתייהדים, סימן שהוא נס גלוי בשינוי הטבע, וזה טעם מאן דאמר ניתנה להיכתב.

[יב] נס בשינוי הטבע נקרא שינוי סדרי בראשית, ולאדם שנעשה נס כזה מנכים מזכויותיו.

[יג] כי כל הכוחות מסודרים ומזדככים על ידי התורה, ואותו כח שנשתנה בשבילו כבר אינו יכול להזדכך בשבילו.

[יד] לילה הוא יציאה מן הסדר שאז ההנהגה הרגילה נסתרת, ולכן הן הניסים והן הגלות נקראים לילה, ולפני החורבן שינה שמות המלאכים ונגרם החורבן.

[טו] שינוי סדרי עולם על ידי השכינה, בין לטוב בניסים בין לרע בגלות.

[טז] במקדש שני לא היה גילוי שכינה ולא היו ניסים גלויים ונבואה.

[יז] הנבואה הסתלקה כשבטלו יצרא דע"ז שלא יכלו לו, וזה היה בימי אסתר ולכן היא סוף הניסים הגלויים.

[יח] גם מי שאמר שאסתר לא ניתנה להכתב ורק מדרבנן כתבוה, היינו שמצד הש"י לא היה שינוי טבע, אולם מצד חכמי ישראל היה ניכר איך תפילתם פעלה, ויש כאן גילוי כי השכינה דבוקה בישראל להושיעם.

[יט] הואיל ונפסקו הניסים כבר לא נשתנו שמות המלאכים, וזהו שאמרו ששמות המלאכים עלו מבבל.