תנחומא סוף פרשת משפטים – ששמו ית' משותף עם שמות כל המלאכים והמשך באור שמות המלאכים עלו מבבל
תוכן
ר' צדוק

[א] הקב"ה בעל הכחות כולם, וכשם שכל התורה שמותיו כך כל הכוחות.

[ב] הואיל ואין למלאכים בחירה ממילא כל מה שעושים נקרא על שמו יתברך, ושמו משותף בשמם.

[ג] ולכן בכל מקום שמלאך נראה השכינה נראית.

[ד] ויש להזהר שלא לטעות ולעבוד למלאך. ואינו יכול לשאת פשע כי התשובה מעל הטבע.

[ה] שמו שמשותף בקרבם רומז על היכולת לשנות  כוחם, שכיוון ששורש כל אחד מהם באחדות, ממילא ישתנו לפי רצונו.

[ו] שיתוף השם מורה שאין למלאכים כח עצמי ולכן אין לעבוד להם.

[ז] בבית שני שבטלו יצר ע"ז אפשר היה לגלות שמם, שלא היה חשש שמא יעבדו להם.

[ח] כלל היצרים הרעים שנים: עבודה וגילוי עריות, טעות בשמים וטעות בארץ.

[ט] נגד אלו שמענו מפי הגבורה אנכי ולא יהיה לך.

[י] כנגדם שתי המעלות שבישראל, נביא נגד ע"ז, חכם נגד תאווה.

[יא] כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו, לכן מהנבואה עלולים לטעות בע"ז, ומהחכמה בתאווה.

[יב] כיוון שנתבטל יצר ע"ז בטלה הנבואה, והתחילה מעלת החכמה בכפיית יצר התאווה.

[יג] דבר פלא שכנגד זה התגלתה אז חכמת הטבע של יון.

[יד] מצד הנבואה לא שייך שם למלאך כי רואים שהוא בטל לשליחותו, אבל מצד החכמה נקבעו שמות למלאכים, והשמות רומזים על כך ששמו יתברך משותף בהם ומכוחו המלאכים פועלים.