"הנני כותב, לא מפני שיש לי כוח לכתוב, אלא מפני שכבר אין לי כוח לידום"
(אגרות ראי"ה א', דף כד').
מילותיו המפורסמות של הרב קוק מבטאות מציאות פנימית קשה. הן מבטאות ניגוד עצום בין הרצון הפנימי העמוק, שהוא מניעת מעשה הכתיבה או הוצאת תוכן פנימי מהיותו פנימי אישי ונסתר לגלוי ופתוח לעיני העולם. הרב קוק היה רב של קהילות גדולות בעם ישראל ובארץ ישראל והוא מנע עצמו מלהגיד ולהעלות על הכתב את שעל ליבו מוחו ונשמתו מכיוון שגדול היה הצורך להסתיר מאשר הצורך לגלות ולהוציא וכל זאת עד לנקודה שבה כבר לא היה ניתן לעצור את הכוחות שהבורא תמן בתוכו.
בכל אדם יש את אותו הכוח שמושך אותו לבלום ומנגד להוציא בכתב או בדיבור. שיל"ת היא לא אדם שאפשר לשתוק כאשר הקב"ה לוקח אותה ואומר לעולם "אני צריך אותה פה למעלה בשמים עם כל האבות".
דע מעין באת ולאן אתה הולך
בדרך כלל לאחר שאדם נפטר מדברים עליו ועל פועלו בחייו. אני רוצה הפעם לשמש כסוג של עד לקב"ה בבית דין של מעלה. וכמו שבבתי דין בדרך כלל קודם מציגים מול בית הדין את המעיד ובודקים האם הוא ראוי לעדות ואז בוחנים אותו וממשיכים לנושא שקשור לדין אציג את עצמי בכמה משפטים.
שמי אליעזר קרויטורו בן 32 ומצד אבי אני דור שני לשואה (סבא שלי חי בתקופת השואה ואיבד בה אישה ושבעה ילדים), מצד אימי אני דור תשיעי בארץ ישראל למשפחות שעלו לארץ מתקופת גירוש ספרד. כיום נשוי ואבא לבת חמודה בת כשלושה חודשים. עובד במחשבים מגיל 13 כטכנאי ללקוחות מאד יקרים בבניין ארץ ישראל שכולל מהנדסים, בנקאים, אנשי תקשורת רבנים ולקוחות יקרים ורבים ברחבי הארץ.
עד גיל 20 הייתי "הקוסם" של רבים ואז הקב"ה נתן לי ברכה גדולה שהתפרצה בפתאומיות לפני שירותי הצבאי. המתנה והברכה שהקב"ה נתן לי התבטאה בבלבול וחוסר יכולת לתפוס משמעות פשוטה של מילים ומציאות, ז"א שלמילה אחת שאני שמעתי המוח שלף משמעויות בחזקות תוך שניה. התופעה הייתה באה והולכת כאשר הבעיה מוגדרת בעיה פסיכיאטרית. לאחר שנתיים של אבחון, ניסוי וטעיה עם כמעט כל תרופה פסיכיאטרית שקיימת האבחנה הסתיימה בזה שיש לי "עצבים בעלי רגישות יתר" והמשמעות המעשית היא שכל כאב הופך מסתם כאב לכאב בעצמה חזקה כל כך שמוגדרים כ"כאבי התאבדות"(אנשים מילולית קופצים מגגות בגלל העוצמה) אבל עם הכאבים הגיעה הברכה של יכולת סיבולת עצומה כל כך עד כדי כך שהרופאים שאבחנו אותי בכל התקף הגדירו את עצם זה שאני עומד ומדבר איתם תוך כדי התקף כאבים כ"נס רפואי" ברוך המקום ברוך הוא!
בזכות שיל"ת וחברותיה הגעתי ממקום שאין לי מילים אחרות לתאר אותו חוץ מאשר "שבעת מדורי גהינם" לזה שהיום אני עובד בחברת אינטרנט רימון כמהנדס מערכות מידע ממוחשבות. ובנוסף חבר בקבוצה ייחודית ומצוצמת מאד של מומחי אבטחת מידע בעלי שם בין לאומי שדואגים לזה שהאינטרנט יהיה מקום טוב יותר ובטוח יותר לדורות הבאים ברחבי העולם.
תוך כדי חברותי בקבוצה הזאת הקב"ה זיכה אותי להוכיח אין ספור פעמים למומחי אבטחת אינטרנט וביניהם מהנדסים רבים בחברות מפורסמות כמו גוגל, מיקרוסופט, אפל ועוד רבות שצריך להשתפר בשביל הדורות הבאים ואכן זכיתי לראות כבר תוצאות מדהימות ומפעימות ובלב שקט אני יכול להרים את הטלפון החכם שלי ולהגיד לכם בקלילות "האינטרנט הוא מקום יותר בטוח לילדים של כל העולם".
שיל"ת חברה אמיתית!
בציבור התורני ובהלכה ישנם דיונים רבים על מקום האישה בחברה ורבים מהמחנכים בני דורינו מדברים על סוג של בעיתיות בהיות רב, בן, זכר לומד אצל אישה או מלמד אישה בין תורה או מקצועות אחרים. עיקר הטענות לשורש הבעייתיות הם שבמפגש בין גבר לאישה ולו רוחני או מילולי בלבד עולה החשש ליצירת קירבה שעלולה לפגוע בשני הצדדים, הגבר ו\או האישה.
בזמן שנשמה מישראל עולה לשמים הבורא פותח לנו פתח להכניס בשערי שמייים תפילה, בקשה ובכי. זה זמן מיוחד מאד שבו נפתחת הדלת ולא רק איזה פשפש\חריץ קטן לגלות דברים שבדרך כלל לא ניתן לגלות אותם.
אני זוכר את המשפטים של מספר מכרים שלי "חברה? אתה דתי עם זקן ופאות… תגיד ידידה. חברה זה בשביל חתונה!" או "חברה? אתה נשוי, איך חברה?.. תגיד ידידה" והתעקשתי שמדובר על "חברה" ולא "ידידה" ושהיא אשת חיל ושגם עליה נכתב השיר "אשת חיל".
צריך להבין למה דווקא אני מתעקש וקורא לה "חברה" ולא "ידידה":
הכוונה ל"חבר" או בנקבה "חברה" בלשון חכמים מדורות שעברו הוא כינוי לתלמיד חכם שמכבד את התורה בשמו והוא סמל ומודל לחיקוי לקיום ומימוש התורה ומצוותיה. בחרתי ב"חברה" לעומת "אישה חשובה" בכוונה תחילה.
זאת היא שיל"ת שאני מכיר! "חברה"
יישום של "דבר מעט ועשה הרבה"
כמו שלא התביישתי להגיד לשיל"ת שאני חולה ויש לי כאבים עזים וקשיים רבים שאיתם אני מתמודד אני לא מתבייש להגיד זאת לאף אדם בעולם. אבל לשיל"ת הייתה גישה מאד מיוחדת לזמנים שמשום מה לא התקשרתי להגיד שלום פעם בתקופה. באחת מהפעמים שהרגשתי כאבים עזים היא התקשרה ואמרה לי "בוא נצא לאכול, אני לוקחת אותך לאכול!", והייתי קצת מבולבל ומטושטש בגלל הכאבים אבל הלכתי איתה למקום שלא הכרתי והיא הזמינה אוכל לארבע אנשים "לקחת", התפלאתי אבל זרמתי. לא הבנתי מה המטרה של לצאת לאכול? הרי יש לי אוכל בבית, זה לא שאין לי, אז למה?
את התשובה קיבלתי תוך כדי שאכלנו ביחד!
וצריך לספר כדי להבין: במשך שנים בגלל הבעיה הרפואית שלי וכל התרופות שאני מקבל ידעתי שאני צריך לאכול ארוחת בוקר צהריים וערב אבל לא הרגשתי רעב ובהרבה מקרים גם לא הרגשתי טעם וריח. אבל כאשר ישבתי עם שיל"ת על שולחן האוכל במטבח עם כמה צלחות מלאות מטעמים פתאום התחלתי להרגיש ריח מהאוכל. בהתחלה לא שמתי לב כמה זה חריג כי מידי פעם בכל זאת הרגשתי טעם וריח. התחלנו לאכול ופתאום אני מרגיש גם טעם טוב. בפעם הראשונה מזה שנים נהנתי מהריח והטעם של האוכל כמו אדם רגיל ולא פחות ולא יותר גם עם תאבון גדול כל כך שכמעט כל האוכל חוסל.
מחייה מתים ממש
הגמרא במסכת עבודה זרה דף י' עמוד ב' :מספרת שאמר על מעשה שהיה אנטונינוס לרבי יהודה הנשיא: "ידענא זוטי דאית בכו מחיה מתים" (ידעתי שהקטן שבחבורת תלמידיך יכול להחיות מתים, כביטוי מופרז לאיכות תכונותיהם של תלמידיו של רבי יהודה הנשיא).
במשפחתה של אמא שלי יש משפט שאמרו לילדים הקטנים במשך דורות:
"אתה עושה רעש שיכול להעיר את המתים, תפסיק לעשות רעש!"
שיל"ת ואתה איציק פשוט החייתם אותי מספר פעמים על ידי כוס תה וקצת התעניינות. כל כך מעט עושה כל כך הרבה.
ממש מיועדת ליצחק! איציק היקר!
מסופר על רבקה שנתנה ליעקב אוכל ובגדים כאשר הוא הולך "לגנוב" את הברכה מעשיו אחיו ועל אותו המפגש בין יעקב לאביו יצחק מתארים המפרשים והדרשנים שבעת שנכנס יעקב לאביו עם תבשילי אמו רבקה אביו הריח "ריח גן עדן". אני רק הכרתי את שיל"ת בתור חברה יקרה שבכל מפגש איתה החסד והרצון לעזור לזולת היה אבן היסוד. על זה הבית שלכם בנוי!
אם אני זכיתי במפגשים הקטנים והקצרים שלי עם שיל"ת משפחתה, חבריה וחברותיה להגיע ממצב שבו אני לא אמור להיות מסוגל פיזיולוגית לישון, להרגיש טעם וריח למצב שבו אני בעל, אבא ופרנס של דור בתחום המחשבים ויש לי את היכולות הללו ביתר קלות ובצורה יחסית טבעית, אין לי ספק שאתה יצחק זוכה כבר בחייך לראות איך הבורא נותן ברכה לעולם בכל רגע ורגע גם בטוב וגם ברע.
אברך אותך יצחק לבית משפחת רון שהקב"ה יתן לך כוח לקיים את מה שנאמר בקהלת "אל תנח ידך" ובשביל לתת תמיכה לפסוק הזה תזכור לרגע את ה"גזר" שהבאת לי בפגישתינו הראשונה בהפתעה, תדע שהוא שימח והצחיק אותי כל כך עד כדי כך שכל הכאבים שהיו לי באותה התקופה פשוט נעלמו, זכית במתנה משמיים "אל תערץ ואל תחת כי עמך ה' אלהיך בכל אשר תלך".
הלכות מלכים
אני מקווה שהקב"ה יתן לי את הכוח והזמן להשלים את שהתחייבתי בלימוד חזרה שינון ועיון בהלכות מלכים על בסיס חיבורו של הרמב"ם. והייתי רוצה לסיים במקומו של "משיח" בהקשר לשיל"ת.
יש רבים שמתהדרים בזה שהם פעולים ישועות וחסדים בצורה זאת או אחרת אבל חכמינו זכרונם לברכה קבעו שהחסד הגדול ביותר הוא שאדם מקבל חסד מאדם אחר והוא לא יודע ממי הוא מקבל, כך החסד הוא שלם.
הרמב"ם מגדיר שהאבחנה במושיע של ישראל היא לאחר שהוא קיים דבר ולא בא והצהיר משפט כמו "אני המשיח", ז"א שאם הוא קיבץ את ישראל המפוזרים שם מלך על כסאו ובנה את בית המקדש אז ורק אז אנחנו יכולים להגיד עליו שהוא "המשיח". במקביל אל דמות המשיח יש את תפקיד שדומה מאד ל"קומונרית" או "מדריכה" בבני עקיבא והיא נקרא "כהן משוח מלחמה" שתפקידו במלחמה הוא לעודד את הלוחמים במלחמתם בעבור עם ישראל מול הצר והאוייב.
אמא שלי טרחה ועמלה על לידת ששת ילדייה (שאני השלישי שבהם) בניתוח קיסרי, כן כולם, ואז עמלה וטרחה שנים בליווי פיזי ונפשי אבל לאחר שחוויתי משבר עצום והפכתי לשבר כלי היא בכתה כל כך הרבה פעמים ומול עיני התפללה לבורא שישלח מלאך שיושיע אותי.
בעיקרון משיח הוא קרוב מבחינה לשונית למושיע ומצד שני למשוח. שניהם קויימו אצל שיל"ת בקשר שלה איתי. היא עמלה, תמכה, עודדה, אירחה, ייעצה ודאגה לחפש כל חתיכה קטנה ממני כשבר כלי וחיברה בין השברים לאט לאט עד שבסוף הקב"ה פעל את פעולתו והפגיש ביני לבין אשתי והשלים את הבניין.
המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. [אמן]
בְּעָלְמָא דִּי בְרָא, כִרְעוּתֵהּ. וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ, וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵה, וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ. [אמן]
בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.
[אמן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם לְעָלְמֵי עָלְמַיָּא]
יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם לְעָלְמֵי עָלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא. [אמן]
לְעֵלָּא מִן-כָּל-בִּרְכָתָא, שִׁירָתָא, תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן. [אמן]
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן, דעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קַדִּשְׁתָּא. דִּי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יְהֵא לָנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי. מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָּא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן. [אמן]
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶוַח וְהַצָּלָה, לָנוּ וּלְכָל-עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן. [אמן]
עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ, וְעַל כָּל-עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן. [אמן]