מאמר: בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת
זוהר חדש – בראשית – דף י' עמוד א'
ר' יוֹחָנָן פְּתַח, (משלי כ״ד:ג׳) בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת. שְׁלשָׁה דְבָרִים צָרִיךְ אָדָם לַעֲשׂוֹת בְּדַרְכֵי הָעוֹלָם, וְאֵלּוּ הֵן: לִבְנוֹת בֵּית מוֹשָׁבוֹ, וְלִיטַע כֶּרֶם לְהִתְפַּרְנֵס בּוֹ, וְאַחַר כַּךְ לָקַחַת לוֹ אִשָּׁה, וּלְהוֹלִיד בָּנִים, לְפַרְנְסָם בָּהֶם [בבית מושבו ובכרמו]. וְלֹא כְּדֶרֶךְ הַשּׁוֹטִים, הַלּוֹקְחִים אִשָּׁה בַּתְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ נוֹטְעִים כָּרֶם, וְאַחַר כָּךְ בּוֹנִים בָּיִת.
כִי הָא דְּאָמַר רִבִּי סִימוֹן, כָּל הַלּוֹקֵחַ לוֹ אִשָּׁה, וְאֵין לוֹ בַּתְּחִלָּה בַּמֶּה שֶׁיּוּכַל לְפַרְנְסָהּ, הֲרֵי זֶה חָפְשִׁי מִן הַמִּצְוֹת, כַּמֵתִים הַנִּקְרָאִים חָפְשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים פ״ח:ו׳) בַּמֵּתִים חָפְשִׁי. וְלָמָּה נִקְרָא חָפְשִׁי. לְפִי שֶׁהוּא חָפְשִׁי מִן הַמִּצְוֹת, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא יוּכַל לְהִשְׁתַּדֵּל בַּעֲבוֹדַת בּוֹרְאוֹ, אֶלָּא בַּעֲבוֹדַת אִשְׁתּוֹ.
ר' יְהוּדָה אוֹמֵר, כְּאִלּוּ לוֹקֵחַ עֲבוֹדָה זָרָה לְעַצְמוֹ. דְּאָמַר רִבִּי יְהוּדָה, בַּתְּחִלָּה הָיוּ הַחֲכָמִים וְהַחֲסִידִים לוֹקְחִין אִשָּׁה, וְלֹא הָיָה לָהֶם דֵּי פַּרְנָסָתָם, וּמְמִיתִים עַצְמָם בָּרָעָב וּבַצָּמָא, וּמַנִּיחִים כָּל חַיֵּי הָעה"ז, וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְוֹת וּבַעֲבוֹדַת בּוֹרְאָם. אֲבָל בַּזְּמַן הַזֶּה[?] שֶׁהָעוֹלָם טָרוּד אַחַר הַפַּרְנָסָה, צָרִיךְ לְכוֹנֵן בַּיִּת בַּתְּחִלָּה, וּלְזַמֵּן מְזוֹנוֹתָיו, וְאַחַר כַּךְ לָקַחַת אִשָּׁה, וְיָכוֹל לַעֲבֹד בּוֹרְאוֹ, וְלַעֲסֹק בַּתּוֹרָה. כִּי הָא דְּאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, אִם אֵין קֶמַח אֵין תּוֹרָה.
וְאָמַר רִבִּי יְהוּדָה, מֵאַחַר שֶׁהָאָדָם נוֹשֵׂא אִשָּׁה, אָז נִקְרָא עֶבֶד ה', מִפְּנֵי שֶׁלִּבּוֹ פָּנוּי מִלְּהִסְתַּכֵּל בַּעֲבֵירָה וּבַנָּשִׁים, וּמִלָּתוּר אַחַר לְבָבוֹ וְעֵינָיו, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (במדבר ט״ו:ל״ט) וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם וְגו'. לְפִיכָךְ צָרִיךְ אָדָם לְהִשְׁתַּדֵּל לְכוֹנֵן בַּיִת בָּרֹאשׁ, וְלַעֲשׂוֹת יִשּׁוּב בַּבַּיִת.
וּמִמִּי אַתָּה לָמֵד, מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. קֹדֶם בָּנָה בַּיִת וְכוֹנְנוֹ, וְזִימֵּן כָּל הַפַּרְנָסָה וְהַמְזוֹנוֹת, קֹדֶם שֶׁיָּבֹא אָדָם לָעוֹלָם. הָאֵיךְ. בָּרָא אֶת הָעוֹלָם בָּרֹאשׁ, שֶׁהוּא הַבַּיִת. וְזִימֵּן כָּל הַפַּרְנָסָה הָאֵיךְ. בָּרָא אֶת הַבְּהֵמוֹת, וְאֶת הַחַיּוֹת, וְאֶת הָעוֹפוֹת וְהַדָּגִים הַצְּמָחִים וְהָאִילָנוֹת, שֶׁהֵם זִימּוּן כָּל הַפַּרְנָסָה. לְאַחַר שֶׁהֵכִין הַבַּיִת וְהַפַּרְנָסָה, הֵבִיא אֶת הָאָדָם, וּבָרָא אוֹתוֹ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְהוֹלִידוּ בָנִים וְעָשׂוּ יִשּׁוּב בַּבַּיִת. וְעַל כֵּן נֶאֱמַר בְּרֵאשִׁית, בֵּית רֹאשׁ. כַּאֲשֶׁר תָּבִין בָּאוֹתִיּוֹת, תִּמְצָא בי"ת רֹאשׁ. וְכֵן הִתְחִילָּה הַתּוֹרָה בְּרֵאשִׁית, כְּלוֹמַר בֵּית רֵאשִׁית, וְהַכֹּל עִנְיָן אֶחָד.
וְעִם כָּל זֶה צָרִיךְ הָאָדָם לְהִשְׁתַּדֵּל בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ, וְלַעֲשׂוֹת עִתִּים לַתּוֹרָה, וְלִהְיוֹת עֲמָלוֹ בִּשְׁנֵי הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ, מִפְּנֵי שֶׁיְגִיעַת שְׁנֵיהֶם מַשְׁכַּחַת עָוֹן. וְשֶׁמָּא יֹאמַר אָדָם הֲרֵינִי בֶּן אֲבוֹת הָעוֹלָם, מִמִּשְׁפָּחָה גְדוֹלָה[מכובדת], אֵינִי רָאוּי לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה וְלֹא לְהִתְבַּזּוֹת. אֱמֹר לוֹ, שׁוֹטֶה, כְּבָר קִדְמָךְ יוֹצְרָךְ, שֶׁנֶּאֱמַר בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, וְהוּא עָשָׂה מְלָאכָה קוֹדֶם שֶׁבָּאתָ לָעוֹלָם. וּמְנָא לָן. שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב) מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת. קָרָא אוֹתָהּ מְלָאכָה. וְכֵן (שם) וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה.
וְכִי הָא דְּאָמַר ר' יוֹחָנָן, בֹּא וּרְאֵה, לָמָּה בָּרָא הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָאָדָם אַחֲרוֹן לְכָל הַנִּבְרָאִים. אֶלָּא לְלַמֶּדְּךָ, שֶׁעָשָׂה בְּכָל יוֹם וָיוֹם מְלַאכְתּוֹ, וּבָרָא הָעוֹלָם וְכָל צְבָאָם, וּבַיּוֹם הַשִּׁשִּׁי שֶׁהוּא אַחֲרוֹן לִמְלַאכְתּוֹ, בָּרָא בּוֹ אֶת הָאָדָם. אָמַר לֵיהּ לָאָדָם, עַד כָּאן הָיִיתִי אֲנִי מִשְׁתַּדֵּל בַּמְּלָאכָה, מִכָּאן וָאֵילָךְ אַתָּה תִּשְׁתַּדֵּל בָּהּ, וְזֶהוּ בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, קוֹדֶם שֶׁיָּבֹא אָדָם לָעוֹלָם.
וְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן, לָמָּה נִבְרָא אָדָם בְּצֶלֶם אֱלֹהִים. שֶׁנֶּאֱמַר (שם א) וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה מוֹשֵׁל עַל הַמְדִינָה, וְהָיָה בּוֹנֶה בִּירָנִיּוֹת וְתִיקּוּנִין לָעִיר, וְכָל בְּנֵי הָעִיר מִשְׁתַּעְבְּדִין תַּחְתָּיו. יוֹם א' קָרָא לְכָל בְּנֵי הָעִיר, וּמִינָּה עֲלֵיהֶם שַׂר אֶחָד שֶׁלּוֹ, אָמַר, עַד כָּאן הָיִיתִי טוֹרֵחַ בְּכָל צָרְכֵי הָעִיר, וְלַעֲשׂוֹת מִגְדָּלִים וּבִירָנִיּוֹת, מִכָּאן וָאֵילָךְ הֲרֵי זֶה כָּמוֹנִי.
כְעִנְיַן זֶה נֶאֱמַר בָּאָדָם, וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, וְאָמַר לֵיהּ רְאֵה בָּנִיתִי כָּל הָעִיר וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ, וְכַאֲשֶׁר הָיִיתִי מוֹשֵׁל עָלֶיהָ וּבוֹנֶה אוֹתָהּ כְּכָל חֶפְצִי, כָּךְ אַתָּה תִּבְנֶה וְתַעֲשֶׂה מְלֶאכֶת הָעוֹלָם. מִכָּאן וָאֵילָךְ יִהְיֶה הַכֹּל מָסוּר בְּיָדְךָ, וְכוּלָּם יִהְיוּ מְשׁוּעְבָּדִים תַּחְתֶּיךָ, וִירֵאִים מִמְךָ, כַּאֲשֶׁר הָיוּ יְרֵאִים מִמֶּנִּי, שֶׁנֶּאֱמַר (שם ט) וּמוֹרָאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ. וְעַל כֵּן בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אוֹתוֹ. וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, לַעֲשׂוֹת כָּל צָרְכֵי הָעוֹלָם וְתִיקּוּנָיו, כַּאֲשֶׁר הוּא עָשָׂה בַּתְּחִלָּה.
פירוש הסולם:
רפ) ר' יוחנן פתח וכו׳: ר״י פתח, בחכמה יבנה בית. שלשה דברים צריך האדם לעשות בדרכי העולם. ואלו הם, לבנות בית מושבו, וליטע כרם להתפרנס בו, ואח״כ לקחת לו אשה ולהוליד בנים, לפרנסם בהם. ולא כדרך השוטים, הלוקחים אשה בתחילה, ואח"כ נוטעים כרם, ואח"כ בונים בית.
רפא) כי הא דא״ר וכו׳: כמו שאמר ר׳ סימון, כל הלוקח לו אשה, ואין לו בתחילה במה שיוכל לפרנסה. הרי זה חפשי מן המצוות, כמתים הנקראים חפשים. שנאמר, במתים חפשי, ולמה נקרא חפשי, לפי שהוא חפשי מן המצוות. מפני שלא יוכל לעסוק בעבודת בוראו, אלא בעבודת אשתו.
רפב) ר' יהודה אומר וכו׳: רי״א, כאלו לוקח עבודה זרה לעצמו. דא״ר יהודה,בתחילה היו החכמים והחסידים לוקחים אשה, ולא היה להם די פרנסתם, וממיתים עצמם ברעב ובצמא, ומניחים כל חיי עולם הזה, ועוסקים בתורה ובמצוות ובעבודת בוראם. אבל בזמן הזה שהעולם טרוד אחר פרנסה, צריך לכונן בית בתחילה, ולזמן מזונותיו, ואח״כ לקחת לו אשה. ויוכל לעבוד בוראו ולעסוק בתורה כי הא דאמרו רז״ל, אם אין קמח אין תורה.
נקודות להעמקה:
- האם הדרכת ר' יוחנן היא מוחלטת לכל המקרים ולכל בני האדם ותלמידי החכמים?
- האם הארתו וחידודו של ר' יהודה על דברי רבי סימון ור' יוחנן "כאילו עובד עבודה זרה" הם לא ישירים מידי? האם היית בוחר להעביר ככה את המסר שר' יוחנן רוצה להעביר?
- אמנם משהו קצת חריג אבל אפשר לקחת מקרים של בתים שהתפרקו ולנסות ללמוד מהם נקודות ששלמה המלך רצה להעביר ולדייק בפסוקו.
- אפשר להעלות נקודות ודוגמאות מבתים שאנחנו מכירים "איזהו חכם הלומד מכל אדם" שאנחנו חושבים שטובים ובונים את הבית.
- יש מציאות של שני בתים, אחד בנוי על "חום וצעקות ועזות" ולעומת זאת האחר על "רוגע שלווה ונחת" ושניהם מאושרים ושמחים, האחד "ספרדי חם"(ס"ט) והשני "קלפטה" "אשכנזי קר", כמו שהבדיחה אומרת "מסתכל במראה ואומרת: מגיע לו!!", מה אנחנו לומדים משתי הדוגמאות האלו?
- אם האידאל שחכמים מדברים עליו הוא "עבודת ה' " לעומת "עבודת אשתו" אז צריך לשאול את עצמנו: מהי עבודת ה' שלי? מה הקב"ה רוצה ממני? מה הקב"ה רוצה מכל אדם? (סיפורו של ר' זושא על "למה לא היית ר' זושא" ולא למה לא היית משה רבינו)
- מכיוון שכל אדם מבין שאין החובה של בניין בית המקדש היא על אדם בודד ובלתי אפשרי שאדם בודד יבנה בכוחות עצמו את בית המקדש כך במקביל ברור שאין אדם מחוייב לבנות את ביתו בדד.
וכמובן שכל בית חווה מצבים מיוחדים ומשברים אלו או אחרים, מי יכול לסייע במצבים מיוחדים? אפשר לחשוב על שלבי "החמרה" כאשר יש מספר שלבים ולכל שלב מהקל אל החמור יהיה את המעגל שלו.
נניח מה השלב הראשון? יועץ נישואין? האם אין שלבים אחרים לפני כן? נניח שיש אדם כמו רב בשלב מוקדם, מה עושים כשהוא לא יהיה זמין? - למה מתכוון הרמב"ם כשאומר בהלכות דעות(פרק ה' הלכה יא'): "דֶּרֶךְ בַּעֲלֵי דֵּעָה שֶׁיִּקְבַּע לוֹ אָדָם מְלָאכָה הַמְפַרְנֶסֶת אוֹתוֹ תְּחִלָּה. וְאַחַר כָּךְ יִקְנֶה בֵּית דִּירָה. וְאַחַר כָּךְ יִשָּׂא אִשָּׁה."
- השולחן ערוך מדבר על גיל 13 בתור גיל מעשי, אם כי ההדרכה היא גיל 18 ביורה דעה סימן א' סעיף ג': "מצוה על כל אדם שישא אשה בן י"ח והמקדים לישא בן י"ג מצוה מן המובחר אבל קודם י"ג לא ישא דהוי כזנות ובשום ענין לא יעבור מך' שנה בלא אשה" ומספרים על ר' נחמן מברסלב שהתחתן בגיל 13, האם הדבר מעשי בכלל? איך זה מסתדר שנהגו כך בעבר? איך מסתדר הדבר שחלק מהערבים נוהגים להשיא את בנותיהם ובניהם בגיל צעיר מ 18? בנוסף לכל זה, החוק אוסר חיתון קטינים(מתחת ל 18) אז האם מסתדרים דברי החוק עם דברי רבי יוסף קארו בשולחן ערוך?
- בהמשך לדברי השולחן ערוך, מה כותב על כך רבי יוסף קארו בבית יוסף? מה היא כוונתו בארצותיהם החמות? (ואיך זה מתקשר לדרך בדיקת כרות שופכה ויכולתו לפרות ולרבות במסכת יבמות)
- שאלה מתריסה לאנשים שלא רוצים ללמוד מחכמי ישראל בנושאים שונים: וכי אנחנו חיים בתקופת הלקטים שצריך ללקט מחתולים ענייני צניעות?