חבר טוב שלי שלח לי את הפרק הבא של טאבו וביקש ממני תגובה אליו.
הדבר הכי חשוב מבחינתי היא לבטא לפני התגובה שזאת תגובה יחסית ולא מוחלטת בגדר "תורה שבעל-פה" ושלא יצא ממנה שהדברים הם מוחלטים וחרוטים בסלע.
חשוב לי לחדד ולהדגיש לפני כל מילה שנכתבת שכל אדם בעולם הוא מיוחד בתכלית הייחוד ולכן גם אם יש הגדרות שאנחנו או עולם הרפואה מגדיר בנושא בריאות ובריאות הנפש חשוב מאד לתפוס שיש בכל מקרה דבר מיוחד. יכול להיות שמכיוון שיש לנו עולם משותף שבו אנחנו מתקיימים, מתקשרים ופועלים אנחנו בסופו של דבר רואים תוצאות דומות שאותן אנחנו מקטלגים תחת קטגוריה אחת. לדוגמא הרצון לאובדנות הוא דבר כללי מבחינתנו אבל למי שעובד בתחום הטיפולי במשך הרבה שנים ידוע שאין מקרה אחד דומה למקרה שני.
ברגע שמבססים את כל תפיסת עולמנו על כך שכל אדם הוא מיוחד והוא תופעה מיוחדת במינה שאין כמותה ולא תיהיה כמותה לעולמי עולמים אז ורק אז אפשר להתחיל לשבת ולצפות בפרק הבא: