שלושה סיפורים רבי יהושע בן חנניה מספר על מקרים שהוא נוצח או הרגיש מנוצח.
- הראשון: בעלת אכסניה ומצוות פאה
- השני: התינוקת השופטת
- השלישי: תינוק והדרכים לירושלים (קצרה ארוכה או ארוכה קצרה)
עירובין דף נ"ג עמוד ב’:
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה: מִיָּמַי לֹא נִצְּחַנִי אָדָם חוּץ מֵאִשָּׁה תִּינוֹק וְתִינוֹקֶת.
אִשָּׁה מַאי הִיא? פַּעַם אַחַת נִתְאָרַחְתִּי אֵצֶל אַכְסַנְיָא אַחַת, עָשְׂתָה לִי פּוֹלִין בְּיוֹם רִאשׁוֹן — אֲכַלְתִּים וְלֹא שִׁיַּירְתִּי מֵהֶן כְּלוּם.
שְׁנִיָּיה, וְלֹא שִׁיַּירְתִּי מֵהֶן כְּלוּם.
בְּיוֹם שְׁלִישִׁי הִקְדִּיחָתַן בְּמֶלַח, כֵּיוָן שֶׁטָּעַמְתִּי — מָשַׁכְתִּי יָדַי מֵהֶן.
אָמְרָה לִי: רַבִּי, מִפְּנֵי מָה אֵינְךָ סוֹעֵד? אָמַרְתִּי לָהּ: כְּבָר סָעַדְתִּי מִבְּעוֹד יוֹם.
אָמְרָה לִי: הָיָה לְךָ לִמְשׁוֹךְ יָדֶיךָ מִן הַפַּת! אָמְרָה לִי: רַבִּי, שֶׁמָּא לֹא הִנַּחְתָּ פֵּאָה בָּרִאשׁוֹנִים?
וְלֹא כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים: אֵין מְשַׁיְּירִין פֵּאָה בָּאִלְפָּס, אֲבָל מְשַׁיְּירִין פֵּאָה בַּקְּעָרָה.
תִּינוֹקֶת מַאי הִיא? פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ, וְהָיְתָה דֶּרֶךְ עוֹבֶרֶת בַּשָּׂדֶה, וְהָיִיתִי מְהַלֵּךְ בָּהּ.
אָמְרָה לִי תִּינוֹקֶת אַחַת: רַבִּי, לֹא שָׂדֶה הִיא זוֹ? אָמַרְתִּי לָהּ: לֹא, דֶּרֶךְ כְּבוּשָׁה הִיא. אָמְרָה לִי: לִיסְטִים כְּמוֹתְךָ כְּבָשׁוּהָ.
תִּינוֹק מַאי הִיא? פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ, וְרָאִיתִי תִּינוֹק יוֹשֵׁב עַל פָּרָשַׁת דְּרָכִים. וְאָמַרְתִּי לוֹ: בְּאֵיזֶה דֶּרֶךְ נֵלֵךְ לָעִיר?
אָמַר לִי: זוֹ קְצָרָה וַאֲרוּכָּה, וְזוֹ אֲרוּכָּה וּקְצָרָה.
וְהָלַכְתִּי בִּקְצָרָה וַאֲרוּכָּה, כֵּיוָן שֶׁהִגַּעְתִּי לָעִיר מָצָאתִי שֶׁמַּקִּיפִין אוֹתָהּ גַּנּוֹת וּפַרְדֵּיסִין. חָזַרְתִּי לַאֲחוֹרַי. אָמַרְתִּי לוֹ: בְּנִי, הֲלֹא אָמַרְתָּ לִי קְצָרָה? אָמַר לִי: וְלֹא אָמַרְתִּי לְךָ אֲרוּכָּה? נְשַׁקְתִּיו עַל רֹאשׁוֹ, וְאָמַרְתִּי לוֹ: אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל שֶׁכּוּלְּכֶם חֲכָמִים גְּדוֹלִים אַתֶּם, מִגְּדוֹלְכֶם וְעַד קְטַנְּכֶם.
שטיינזלץ על עירובין דף נ"ג עמוד ב’:
ב וכיון שדובר בלשון חכמה, מביאים מה שאמר ר' יהושע בן חנניה: מימי לא נצחני אדם בדברים חוץ מאשה תינוק ותינוקת. אשה מאי [מה] היא, כיצד נצחתני? פעם אחת נתארחתי אצל אכסניא אחת, עשתה (בישלה) לי האשה פולין — ביום ראשון אכלתים ולא שיירתי מהן כלום, אף שמדרך הנימוס הוא לשייר. שניה, ולא שיירתי מהן כלום. ביום השלישי הקדיחתן במלח, שמה בהם יותר מדי מלח, עד שאי אפשר היה לאכול מהם. כיון שטעמתי — משכתי ידי מהן.
אמרה לי: רבי, מפני מה אינך סועד לבך בפולים היום כבכל יום? כיון שלא רציתי להעליבה, אמרתי לה: כבר סעדתי מבעוד יום. אמרה לי: אם אינך רעב הלא היה לך למשוך ידיך מן הפת ולא לאכול פת הרבה ואז היית יכול לא להימנע מאכילת הפולים!
אלא אמרה לי: רבי, שמא לא הנחת פאה (שיירי אוכל) בקערה בימים ראשונים, ומשום כך הנחת הפעם? וכי לא כך אמרו חכמים: אין משיירין פאה באלפס שאם שופכין מן האילפס שמטבילים בו לקערות הסועדים אין בשיור כל תוספת נימוס, אבל מטעמי נימוס משיירין פאה בקערה (תוס'). הרי שניצחה אותו אשה בדברים.
תינוקת מאי [מה] היא? פעם אחת הייתי מהלך בדרך, והיתה דרך עוברת בשדה והייתי מהלך בה. אמרה לי תינוקת אחת: רבי, לא שדה היא זו? והרי אין עוברין בשדה כדי שלא להזיק לזרעים! אמרתי לה: לא, דרך כבושה היא בשדה? והרי בשבילים שבשדה מותר ללכת. אמרה לי: ליסטים (שודדים) כמותך כבשוה כלומר אסור היה כלל ללכת בשדה זה, ורק אנשים שלא שמו לב לאיסור, כמותך, הלכו דרך השדה עד שכבשו בה שביל. והרי כאן נצחון התינוקת.
תינוק מאי [מה] היא? פעם אחת הייתי מהלך בדרך, וראיתי תינוק יושב על פרשת דרכים. ואמרתי לו: באיזה דרך נלך לעיר? אמר לי: דרך זו קצרה וארוכה, ודרך זו ארוכה וקצרה. והלכתי בקצרה וארוכה, כיון שהגעתי לעיר מצאתי שמקיפין אותה גנות ופרדיסין ולא ידעתי את השבילים העוברים דרכם העירה.
חזרתי לאחורי. אמרתי לו: בני, הלא אמרת לי שדרך זו קצרה? אמר לי: וכי לא אמרתי לך שהיא אף ארוכה? נשקתיו על ראשו, ואמרתי לו: אשריכם ישראל שכולכם חכמים גדולים אתם, מגדולכם ועד קטנכם.