כזה ראה וקדש הוא מה שאומרים חכמים שאמר הקב"ה למשה: אתה רואה את הלבנה הזאת? כשאתה רואה אותה כך, קדש את החודש.
בהמשך לכך בתקופת בית המקדש וחידוש החודש לקראת סוף החודש היה יושב צופה או צופים לכיוון ההרים הבאים שנראים עד לגבול האופק וכאשר היו רואים מדורות על פסגות ההרים בצורה מסויימת היו יודעים שצריך לקדש. ואז כאשר היו מביאים צופה חדש(או שהיו שני צופים לפחות, אחד ראשי והשני שוליה או מתלמד, שהרי היה רק יום אחד בחודש שהיו רואים את המשואות) היו חונכים אותו ואומרים לו כלשון הקב"ה למשה: "כזה ראה וקדש!" היינו, כאשר אתה רואה את המשואות דולקות כך תכריז שראית את המשואות וצריך לקדש את החודש לפי הוראת בית הדין בירושלים.
ספר הזהר, פנחס ק״ג:תרפו
חלק ג' דף רמ"ח עמוד ב'
וְעוֹד וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם אָמְרוּ רַבָּנָן דְּמַתְנִיתִין, דְּכַד הֲווֹ מְקַדְּשִׁין יַרְחִין עַל פִּי בֵּית דִּין, הֲווֹ מַשִּיאִין מַשּוּאוֹת בְּרָאשֵׁי הֶהָרִים, וַהֲווּ אַמְרִין כָּזֶה רְאֵה וְקַדֵּשׁ. לְזִמְנִין סִהֲרָא הֲוַת כְּגַוְונָא דָּא הֲוָה מִסְתַכְּלָא לְעֵילָא בְּקַרְנָא. וּלְזִמְנִין מִסְתַכְּלָא לְתַתָּא כְּגווָֹנָא דָּא לְזִמְנִין מִסְתַכְּלָא לְמִזְרָח כְּגווָֹנָא דָּא כ לְזִמְנִין לְמַעֲרָב כְּגווָֹנָא דָּא לְזִמְנִין לְדָרוֹם וּלְזִמְנִין לַצָּפוֹן וְהַאי אִיהוּ כ אִסְתַכְּלוּתָהּ דִּילָהּ לְשִׁית סִטְרִין דְּכָלִיל לוֹן תִפְאֶרֶת דְאִיהוּ ו' גְּדוּלָּה גְּבוּרָה תִּפְאֶרֶת. נֶצַח הוֹד יְסוֹד.