נשאלתי את השאלה הבאה:
האם קיים יסוד כלשהו לסבור שהתופעה של חזירי בר המשוטטים במקומות עירוניים אחדים; חיפה והרצליה לכל הפחות, הם מעין סימן מבשר למשיח שהרי לעתיד לבוא החזיר יהיה מותר באכילה.
מציינת ששאלה כזאת היא יותר בגדר שאלה תיאורטית לצמחונים, אבל בכל זאת היא ניצבת במקומה ובעינה.
וקיבלתי מספר מקורות שמביאים את הנושא:
האם החזיר יהיה כשר לעתיד לבוא? – הידברות
ולאחר עיון במקורות השונים כולל הגמרא בנזיר שממנה מתחילה כל הסוגיה אז כתבתי כך:
תודה על המקורות.
בעבר ראיתי את המקורות הנ"ל וטוב שהזכרת לי את הנושא, תודה רבה על הריענון.
צריך להבדיל בין המציאות למציאות חלופית של מדע בדיוני בשלב הראשון.
במציאות שלנו יש כלל שחזיר אסור.
ישנם כמה מקרים שבהם לא רק חזיר אלא הרבה דברים שאסורים מהתורה מותרים כדי לענות על צורך אחר הוא קיום החיים.
(בעריכה)
בפעול אין שום סיבה שבעולם להתיר לאדם אכילת בשר איסור כגון חזיר והדבר לא ישתנה לעולם.
מה שכן הראשונים מדברים על הסיבה שהגמרא בנזיר משתמשת דווקא בחזיר ולא בדבר איסור אחר כי הרי… חכמים מדברים מתוך חכמה ולא מתוך כעס או בטלה וטימטום.
ואז צריך לנסות להבין שאין כל כך גדולה באכילת חזיר… ובדומה לכך אין שום סיבה לאכול סעודה מלוייתן.(אלא אם כן נרד לשורשם משמעותם ועומקם של דברים).
באופן כללי חזיר הוא מלוכלך מצד אחד או לחלופין כאשר אומרים לאדם שהוא מתנהג כמו חזיר הכוונה היא שהוא כנראה לא מכיר במעשיו הרעים ומזכירים לו שיש בורא לעולם ושהמעשה שהאדם עושה הוא מעשה רע וזה מועיל לאדם שלא מכיר בכך שהוא עושה מעשה פסול. ועל זה בדיוק הגמרא במסכת נזיר מדברת.
האישה שנדרה עושה דבר שמבחינתה הוא אסור אבל בפועל הוא מותר. חכמים התירו לאדם שיש לו תאווה לאכילת חזיר (בצורה כפייתית) [או לחלופין לאכול בצורה שנראית חזירית או שחזירית בפועל] לאכול דברים אסורים ובצורה אסורה.
אחד הביטויים שמדברים ומשווים לאכילה הוא תשמיש המיטה ובהקשר של מסכת נזיר ונזירות זה מאד מסתדר.
ז"א תשמיש המיטה הוא דבר שבקדושה אבל אם על אדם (איש או אישה) קופצת תאווה אז היא מותרת להם ועד כדי כך התירו חכמים דברים אלו או אחרים וכן גם הכירו בחוזקת תאוות הגבר (זה נכון גם לאישה) עד כדי כך שהתירו לו במצבים מאד מסויימים "להפוך את השולחן" או "להפוך את המיטה" (לנהוג מנהג שונה בחדר המיטות) [מנהג חזירות שהרי יכול הוא לשמוח במותר לו..] וככל הנראה לי אישית די ברור שאל היתר זה כיוונו חז"ל באופן כללי רק בדרך נקיה.
ז"א אתן סיטואציה מוחשית: בעל שחשקה נפשו בילדים, איך ינהג עם אשתו? מנהג חזיר [רק לצורך ילדים] או מנהג שדים [שהוא יודע מה הוא עושה ולאן הוא מכוון, שכלול בכך שימוח אשתו, שהרי ללא שמחת אשתו לא יגיעו ילדים… ]
בקיצור גם אם בימינו אלו נראים מעשים אלו או אחרים כמנהג חזיר אז אנחנו בימות המשיח וגם מנהגי "חזיר" אלו או אחרים נחשבים בין בני זוג (נשואים[בחדר המיטות] או חברותות[בבית המדרש] וזוגות אחרים כל אחד ונקודת מפגשו) כדבר מותר במצבים ובהקשר מסויים.
ועל כך קיבלתי את התגובה:
יש דעות שונות. וזה מרתק. בכל מקרה אני צמחונית, וגם בטרם הייתי לצמחונית – אכלתי רק בשר עוף ולא בשר בהמה. כך שבפועל בוודאי שאין לי חשק לאכול חזיר. זה מעניין מבחינה תפיסתית. לגבי העתיד. הרי גם הצומות הקלים יתבטלו. וכו'.
ועניתי:
יש מספר דעות אבל יש דברים שהם "קבועים" מבריאת העולם ועד עולם ויש דברים שהם דינאמיים.
יום כיפור הוא יום שאסור באכילה מהתורה וזהו הבסיס.
כל שאר הצומות נתקנו כדי להזכיר ולקבע דבר שלא צריך להישכח עד שלב מסויים. ז"א שצומות מלבד יום כיפור לעולם מיועדים להתבטל ויש להם סוף וקץ ולכן גם אפשר לבטל אותם או יותר מדוייק לפי דברי חכמים שהם יהפכו ליום שמחה.
האם זה יקרה ביום אחד? יש סיכוי שלא באותו היום.
ז"א אם נחשוב לרגע על מות גדליה בן אחיקם.
ברגע שכל חכמי ישראל או סנהדרין זאת או אחרת יגיעו למסקנה שיש שמחה שעולה על הזכרון שהיום הזה מבטא וצריך להפוך אותו ליום שמחה אז ממילא יהיה אפשר להפוך אותו ליום שמחה.
דרך אגב, היום בעידן הזום ניתן לתפוס יותר איך זה שיש סנהדרין בודדת(יש גדלים שונים של סנהדרין) שמבוזרת על פני שטח רחב והיא לא בהכרח יושבת בירושלים או בלשכת הגזית.
מבחינה תפיסתית בשר עוף ובהמה יהיו מותרים מכיוון שהתורה התירה.
מה שכן חשוב להבין הוא שברגע שהמלאכה מתבצעת בבית המקדש אין זה מחייב ששאר המדינה בכל יום אוכלים בשר.
אני מכיר צמחונים וטבעונים רבים ואני טוען שלא צריך להרבות באכילת בשר באופן כללי אלא אם כן יש צורך. וכן לא כל אדם בכל מצב ראוי שיאכל בשר זה או אחר.
יש איזה שהוא חכם גדול בתחום הטבעונים בשם אסא קיסר שפרסם חיבור של כ 100 עמודים בנושא טבעונות על בסיס חכמים ומקורות שונים.
לצערי הרב הוא איננו מביא משנה שלימה אלא רק קטעים ולכן גם מאד קשה להבין מה עמדתו בנושאים השונים ואיך זה משתלב בבניין בית המקדש ועוד חזונות אחרים.
לפני תקופה ערכתי לכבוד חתונה של מישהי שהיא צמחונית את מהדורת האינטרנט של הספר של הרב דוד הכהן (הנזיר הירושלמי) "חזון הצמחונות והשלום"
חזון הצמחונות והשלום – הרב דוד הכהן (הנזיר)
ועיינתי לא מעט(אבל לא מספיק) בנושא וישנה שאלה מהותית שכל אדם שאוכל בשר צריך לשאול את עצמו בשלב זה או אחר: האם אני נוהג בענווה כאשר אני אוכל את הבשר?
ואני ממליץ מאד לעבור על הספר "המספיק לעובדי השם" של בנו של הרמב"ם רבי אברהם כדי שאדם יכניס לליבו את עצם השאלה: האם אני עובד השם? האם האכילה שאני אוכל היא מתוך רגש או תאווה? וכן, האם אני צריך את זה?
אשמח אם תפרטי מה הן הסיבות שלך לצמחונות?