שיחת מלאכי השרת פרק א'
רבי צדוק
אות א'

[א] מלאך, הוראת השם הזה בלשון הקודש על השליח הנשתלח לעשות שליחות המשלח, כמו שנאמר [מלכים א' פרק יט', פסוק ב'] ותשלח איזבל מלאך, [מלכים ב' פרק א', פסוק ב'] וישלח מלאכים וגו', מלאכי מלך שומרון וגו', וישובו המלאכים וגו', [מלכים ב' פרק א', פסוק ה'] וישלח אליו אלישע מלאך. והנה כפי מה שאיתא [בראשית רבה פרק י', מדרש ז'] על ידי הכל עושה הקב"ה שליחותו, היה ראוי שיקראו כולם מלאכים. אמנם לא יקרא השליח מלאך אלא בעת שליחותו, ואחר הסתלקות השליחות שוב אינו קרוי מלאך. וכל הברואים הם לצורך האדם ולתשמישו של אדם נבראו, כמו שנאמר [בראשית פרק א', פסוק כח'] ומלאו את הארץ וכבשוה ורדו וגו', ובברכות [דף ו', עמוד ב'] כל העולם כולו לא נברא אלא לצות לזה, ושם [ברכות דף נח', עמוד א'] ברוך שברא כל אלה לשמשני.^[1] והאדם הלא הבחירה בידו, ברצותו נוטה מענין שליחותו. ואמנם האדם השלם אשר יודע שכל תכליתו מה שנברא בעולם הזה לעשות רצון ה' ואל זה נשתלח, הנה עליו יוכל ליפול שם התואר מלאך באמת בתמידות, בהיות תמידות מגמת לבבו ופניו מועדות רק למלאכות ה' ועשיית שליחותו ורצונו יתברך. כמו שיקרא אדם חייט או רופא וכיוצא על שם אומנתו אשר בה כל עסקיו, כך יקרא זה בשם התואר מלאך.

[1] ברכות נח, א: "בן זומא ראה אוכלוסא על גב מעלה בהר הבית, אמר: ברוך חכם הרזים, וברוך שברא כל אלו לשמשני. הוא היה אומר: כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא פת לאכול: חרש, וזרע, וקצר, ועמר, ודש, וזרה, וברר, וטחן, והרקיד, ולש, ואפה, ואחר כך אכל, ואני משכים ומוצא כל אלו מתוקנין לפני. וכמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא בגד ללבוש: גזז, ולבן, ונפץ, וטוה, וארג, ואחר כך מצא בגד ללבוש, ואני משכים ומוצא כל אלה מתוקנים לפני. כל אומות שוקדות ובאות לפתח ביתי, ואני משכים ומוצא כל אלו לפני".