שיחת מלאכי השרת פרק א'
רבי צדוק
אות ו'

[ו] ולפיכך צריך לומר גם כן שתורה יבקשו מפיהו (של) בעל תורה, כמו שנתבאר מהגמרא דברכות[] שבית המדרש של הלכה ודברי תורה נקרא שערי ציון שערים המצויינים בהלכה, כמו שאיתא בקידושין [קידושין דף ל', עמוד ב'] "אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש כו' ", ובבבא בתרא [בבא בתרא דף טז', עמוד א'] "ברא הקב"ה יצר הרע ברא תורה תבלין". וענין יצר הרע הוא הפחיתות הנמשך לאדם מצד הגוף, כמו שאיתא בסנהדרין יעוין שם^[1] [סנהדרין דף צא', עמוד ב'] דשאל רק אשעת יצירה ולא אשעת פקידה, אף על פי שכבר ישנה לנפש, כל זמן שאינה מלובשת בגוף אין מקום ליצר. והתורה היא התבלין ללבוש זה, לעשות לבוש בד דוגמת מלאכי השרת[*], והיינו על ידי שיהיו מצויין בהלכה, שההלכה היא המציינת ומסמנת לו הדרך, והוא מצויין בלבוש נאה וזהו דמצייני. וזהו גם כן ענין הציצית, כי גם הם ציון והיכר לומר זה הדרך לכו בה, כמו שנאמר וראיתם אותם וזכרתם וגו'. ולכך הוא על כנפי בגדיהם מלמעלה ששם הוא ניכר, שהלבוש הוא הנגלה כאמור, ולכך לבישת בגדים המצוייצים רומז שהלבוש מצויין כראוי, ורק התלמידי חכמים היו לובשים אותן, שרק התורה היא המציינת לאדם. והנה תבלין של התורה[*] ליצר הרע, מבואר בדברי הרמב"ם [רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כב', הלכה כא'] שהיא מסיעה את הלב מהרהורי עולם הזה ותענוגיו וחמדותיו עיין שם, וכך שנינו באבות (מסכת אבות פרק ב', משנה ב') שיגיעת שניהם משכחת עון. וכן הכהנים, תורה עם מלאכת העבודה, יגיעת שניהם משכחה לגמרי מהם כל טינופות הלבוש והוא זך ונקי כשל מלאכי השרת אשר אין אצלם כלל אותם טינופות, שהרי גם אצלו נשכחים כאלו אינם.

[1] סנהדרין צא, ב: "אמר ליה אנטונינוס לרבי: מאימתי יצר הרע שולט באדם, משעת יצירה או משעת יציאה? אמר ליה: משעת יצירה. אמר ליה: אם כן בועט במעי אמו ויוצא, אלא משעת יציאה. אמר רבי: דבר זה למדני אנטונינוס ומקרא מסייעו, שנאמר: לפתח חטאת רובץ

יש פה נקודה מאד חשובה לגבי החשיבות של שילוב לימוד התורה לעצמו ולאחרים ועיסוק במלאכה(דרך ארץ). כאשר אצל כהני בית המקדש מלאכתם הייתה מלאכת העבודה בקודשים השונים אבל כהונה יש לה פירוש שמבטא תפקיד כגון "איש פלוני מכהן כיושב ראש…" וזאת מלאכתו, הכהנים מלאכתם בקודש ואנשים אחרים מלאכתם היא לאו דווקא בקודש בבית המקדש אלא בשדה או כל מלאכה שיש בידו.