שיחת מלאכי השרת פרק א'
רבי צדוק
אות יא'

[יא] ובחגיגה [חגיגה דף טו', עמוד ב'] "מאי דכתיב שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא, אם דומה הרב למלאך ה' צבאות יבקשו תורה מפיהו ואם לאו אל יבקשו". אמר זה על בקשת ולימוד התורה מפיו, כמו שנאמר [דברים פרק לג', פסוק י'] "יורו משפטיך ליעקב", וביומא [יומא דף כו', עמוד א'] "לא משכחת צורבא מרבנן דמורי אלא מלוי או מיששכר". והיינו כי בכל הוראת משפט יש ספיקות וצדדים שווים לכאן ולכאן, וכבר אמרו בעירובין [עירובין דף יג', עמוד ב'] וחגיגה [חגיגה דף ג', עמוד ב'] "שאעפ"י שהללו אוסרין והללו מתירין אלו ואלו דברי אלקים חיים וכולם מרועה אחד ניתנו". וביאור זה כי הדבר ידוע שיש חילוקים בנפשות, וכמו שאיתא [ברכות דף נח', עמוד א'] "ברוך חכם הרזים שאין דעתם דומה זה לזה ואין פרצופיהם דומין כו' ". ובמשנה [סנהדרין דף לז', עמוד א'] שאין בני אדם דומין זה לזה, ושם מייתי עלה בגמרא [סנהדרין דף לח', עמוד א'] ברייתא דבשלושה דברים משתנין, בקול ומראה ודעת, רומזים לשלושת כחות האדם, מחשבה הוא הדעת, ודבור בקול, ומעשה במראה ותכונת עשיית הפרצוף וחיתוך איברי הגוף וכלי המעשה, שבשלשתן(בקול במראה ובדעת) אין אחד דומה לחבירו כלל. ולפיכך רובה של תורה – בעל פה כמו שאיתא [גיטין דף ס', עמוד ב'], כי מה שבכתב הוא כולל כל ישראל וכל הנפשות שוות בה, וזהו הכללים, אבל בפרטים מתחלקים כמו פרטי הנפשות. וכמו שיש ברפואת הגוף חילוקים בין טבעי גופים ובין השתנות הדורות, שלא מה שיועיל לגוף זה ודור זה יועיל לאחר כן ברפואות הנפש. ומזה נצמחו כל המחלוקת בתורה שבעל פה, שכל אחד אמר כפי מדרגת נפשו מה שראוי לתיקונה ולרפואתה. ולפיכך אלו ואלו דברי אלקים חיים, ששניהם ניתנו מרועה אחד, כפי חלוקת הנפשות כך הם חלוקת המשפטים, ובמקומו של ר' אליעזר היו כורתין עצים לעשות פחמין בשבת, במקומו של ר' יוסי הגלילי היו אוכלין בשר עוף בחלב [שבת דף קל', עמוד א']. ולא היו חוטאין ח"ו, וכדמסיים שם במעשה דעיר אחת,^[1] דאדרבה כפי מדריגת אותם הנפשות דבר גדול עשו בזה וקבלו שכרן משלם על חיבוב המצוה כל כך, ואף על פי שאחרים אילו עשו כן היו נענשים ומחוייבים מיתה למקום על חילול שבת.

[1] בשבת דף קל', עמוד א': מבואר כי לדעת ר' אליעזר מותר לחלל שבת אף לצורך מכשירי מילה, ולכן היו כורתין במקומו עצים לעשות פחמים להכין איזמל למילה. ושם: "אמר רבי יצחק: עיר אחת היתה בארץ ישראל שהיו עושין כרבי אליעזר, והיו מתים בזמנן. ולא עוד אלא שפעם אחת גזרה מלכות הרשעה גזרה על ישראל על המילה, ועל אותה העיר לא גזרה".

חגיגה דף טו' עמוד ב': ורבי מאיר היכי גמר תורה מפומיה דאחר? והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן מאי דכתיב (מלאכי ב, ז) "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא" אם דומה הרב למלאך ה' צבאות יבקשו תורה מפיהו ואם לאו אל יבקשו תורה מפיהו.

דברים פרק לג' פסוק י': יוֹר֤וּ מִשְׁפָּטֶ֙יךָ֙ לְיַעֲקֹ֔ב וְתוֹרָתְךָ֖ לְיִשְׂרָאֵ֑ל יָשִׂ֤ימוּ קְטוֹרָה֙ בְּאַפֶּ֔ךָ וְכָלִ֖יל עַֽל־מִזְבְּחֶֽךָ׃

יומא דף כו', עמוד א': אמר רבא לא משכחת צורבא מרבנן דמורי אלא דאתי משבט לוי או משבט יששכר לוי דכתיב (דברים פרק לג', פסוק ח' עד פסוק י') "יורו משפטיך ליעקב" יששכר דכתב (דברי הימים א, פרק יב', פסוק לג') "ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל" ואימא יהודה נמי דכתיב (תהלים פרק ס', פסוק ט') "יהודה מחוקקי" אסוקי שמעתא אליבא דהילכתא קאמינא.

עירובין דף יג', עמוד ב': א"ר אבא אמר שמואל, שלש שנים נחלקו ב"ש וב"ה הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו. יצאה בת קול ואמרה אלו ואלו דברי אלהים חיים הן והלכה כב"ה. וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלהים חיים מפני מה זכו ב"ה לקבוע הלכה כמותן? מפני שנוחין ועלובין היו ושונין דבריהן ודברי ב"ש.
הערה: הגדולה שהגמרא מעידה בבית הלל היא שכשלמדו או "שנו" לא הביאו רק את דעתם בלימוד ובדיון אלא גם את הדעה של בית שמאי.

חגיגה דף ג', עמוד ב':(המשך דרבי ר' יהושע לתמידיו שהקבילוהו)  ואף הוא פתח ודרש (קהלת פרק יב', פסו' יא') דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים בעלי אסופות נתנו מרועה אחד למה נמשלו דברי תורה לדרבן לומר לך מה דרבן זה מכוין את הפרה לתלמיה להוציא חיים לעולם אף דברי תורה מכוונין את לומדיהן מדרכי מיתה לדרכי חיים אי מה דרבן זה מטלטל אף דברי תורה מטלטלין ת"ל מסמרות אי מה מסמר זה חסר ולא יתר אף דברי תורה חסירין ולא יתירין ת"ל נטועים מה נטיעה זו פרה ורבה אף דברי תורה פרין ורבין בעלי אסופות אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה הללו מטמאין והללו מטהרין הללו אוסרין והללו מתירין הללו פוסלין והללו מכשירין שמא יאמר אדם היאך אני למד תורה מעתה תלמוד לומר כולם נתנו מרועה אחד אל אחד נתנן פרנס אחד אמרן מפי אדון כל המעשים ברוך הוא דכתיב (שמות  פרק כ', פסוק א') "וידבר אלהים את כל הדברים האלה" אף אתה עשה אזניך כאפרכסת וקנה לך לב מבין לשמוע את דברי מטמאים ואת דברי מטהרים את דברי אוסרין ואת דברי מתירין את דברי פוסלין ואת דברי מכשירין.
הערה: המרכ בדברי הגמרא הוא "עשה אזניך כאפרכסת וקנה לך לב" כאשר מה שמסביב הוא תיאור שתי התכונות הטובות הללו.

ברכות דף נח', עמוד א': ואמר רב המנונא הרואה אוכלוסי ישראל אומר ברוך חכם הרזים, אוכלוסי עובדי כוכבים אומר (ירמיהו פרק נ', פסוק יב') "בושה אמכם וגו' ". ת"ר הרואה אוכלוסי ישראל אומר ברוך חכם הרזים שאין דעתם דומה זה לזה ואין פרצופיהן דומים זה לזה, בן זומא ראה אוכלוסא על גב מעלה בהר הבית אמר ברוך חכם הרזים וברוך שברא כל אלו לשמשני.

סנהדרין דף לז' עמוד א': להגיד גדולתו של הקב"ה שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד כולן דומין זה לזה, ומלך מלכי המלכים הקב"ה טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהן דומה לחבירו, לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם.

סנהדרין דף לח' עמוד א': תנו רבנן להגיד גדולתו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולן דומין זה לזה אבל הקדוש ברוך הוא טובע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהן דומה לחבירו שנא' (איוב פרק לח', פסוק יד') "תִּתְהַפֵּךְ כְּחֹמֶר חוֹתָם וְיִתְיַצְּבוּ כְּמוֹ לְבוּשׁ" ומפני מה אין פרצופיהן דומין זה לזה שלא יראה אדם דירה נאה ואשה נאה ויאמר שלי היא שנאמר (איוב פרק לח', פסוק טו') "וְיִמָּנַע מֵרְשָׁעִים אוֹרָם וּזְרוֹעַ רָמָה תִּשָּׁבֵר" תניא היה רבי מאיר אומר בשלשה דברים אדם משתנה מחבירו בקול במראה ובדעת. בקול ובמראה משום ערוה ובדעת מפני הגזלנין והחמסנין.
רש"י: משום ערוה – שלא יתחלף לאשה בבעלה לא ביום מפני המראה ובלילה מפני הקול:
ובדעת מפני הגזלנים – אם יודע מה בלב חבירו יחפש מצפוניו וידע היכן ממונו:

גיטין דף ס', עמוד ב': א"ר אלעזר תורה רוב בכתב ומיעוט על פה שנא' (הושע פרק ח', פסוק יב') "אֶכְתָּב לוֹ רֻבֵּי תּוֹרָתִי כְּמוֹ־זָר נֶחְשָׁבוּ" ור' יוחנן אמר רוב על פה ומיעוט בכתב שנא' (שמות פרק לד', פסוק כז') "כי על פי הדברים האלה" ואידך נמי הכתיב אכתוב לו רובי תורתי ההוא אתמוהי קא מתמה אכתוב לו רובי תורתי הלא כמו זר נחשבו ואידך נמי הכתיב כי על פי הדברים האלה ההוא משום דתקיפי למיגמרינהו דרש רבי יהודה בר נחמני מתורגמניה דרבי שמעון בן לקיש כתיב (שמות פרק לד', פסוק כז') "כתוב לך את הדברים האלה" וכתיב (שמות פרק לד', פסוק כז') "כי על פי הדברים האלה" הא כיצד? דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב דבי רבי ישמעאל תנא אלה אלה אתה כותב ואי אתה כותב הלכות א"ר יוחנן לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל דברים שבעל פה שנאמר (שמות פרק לד', פסוק כז') "כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל":

ר' צדוק מביא דוגמא מעולם בריאות הגוף לעולם בריאות הנפש. הוא מביא את הטענה שמעשית יש פעולת רפואה כגון תרופה שמועילה לאדם אחד אבל לא לאדם אחר ומנגד למה שאנחנו מכירים היום הוא מביא תפיסה שדבר מסויים יכול היה להועיל בתקופה מסויימת בעבר ולעומת זאת אנחנו בהווה ובעתיד נראה שיש דברים שהיוו תרופה בתקופה מסויימת ובתקופה אחרת אינם מהווים תרופה. ואם לרגע נתבונן במדע הרפואה במשך המאה האחרונה אנחנו רואים שאכן יש דברים שמועילים כיום שלא ידעו עליהם בעבר אבל מכיוון שאין לנו הוכחה שקבילה על עולם הרפואה המודרנית, לא ניתן להוכיח להם שדבר מסויים עזר בעבר אבל לא עוזר עכשיו ושדבר שעוזר היום אולי לא היה עוזר בעבר. מה שכן, בעולם הרפואה היום מכירים בזאת שיש אדם שתרופה מסויימת תועיל לו ולאדם אחר לא תועיל ובמקרים רבים אפילו תזיק. ואם כל זאת הרופאים נותנים תרופות ומבצעים בכל פעם סוג של "ניסוי" על בני אדם ממש מכיוון שזאת הדרך היחידה שלהם לדעת האם התרופה מועילה. ועל זה נאמר "טוב שברופאים לגהינם" וכן כונו רופאים ומדענים בתור "מחקרים" על שם שמלאכתם היא מחקר, ניסוי וטעיה. לכן על הרופאים לוודא עם המטופל דברים מסויימים לפני נטילת תרופה או ביצוע תהליך ריפוי כחלק מההתכוננות שלהם לגרוע מכל, שהתרופה לא תפעל או תפעל פעולה פוגעת. לצערי נתקלתי אישית בזה שרופא לא מדריך את המטופל בצורה מספקת ואז כאשר הרוקח נותן את התרופה למטופל הוא ממלא חלק נכבד מתפקיד שמיועד לרופא מלכתחילה אבל מכיוון שהרוקח חייב לוודא מספר נקודות עם המטופל הוא "מכסה" על הרופא.