שיחת מלאכי השרת פרק א'
רבי צדוק
אות יב'

[יב] ובזה נתפארו בני יששכר [דברי הימים א, פרק יב', פסוק לג'] "יודעי בינה לעיתים לדעת מה יעשה ישראל", שהם יודעים בכל עת כפי הראוי לאותה עת והרפואה המועלת לטבעי הדור ההוא, ולפיכך הם הראוים להיות מורים מה יעשו ישראל. וכן שבט לוי הם מסוגלים ונבחרים לזה לדעת המעשה הראוי לכל נפש ולכל דור ביחוד, כי דבר זה הוא על ידי הדביקות הגמור בה' יתברך, כמו שאיתא סנהדרין [סנהדרין דף צג', עמוד ב'] "וה' עמו שהלכה כמותו בכל מקום". דהיינו "אסוקי שמעתא אליבא דהלכתא" שאמרו ביומא שם (יומא דף כו', עמוד א') הוא על ידי מה שה' עמו תמיד, כמו שנאמר "שויתי ה' לנגדי תמיד", וכל מגמת לבו רק היות שלוחי דרחמנא לעבודתו, ולא נמשכים אחר שום עניין מענייני העולם. על זה נאמר (שמואל א' פרק ב', פסוק ט') "ורגלי חסידיו ישמור". חסיד נקרא מי שהוא פרוש מכל מיני חמדות העולם, כמו שפירשו זכרונם לברכה בברכות [ברכות דף ד', עמוד א'] שזהו שם הפרישות מן שלושת ראשי תשוקות העלמיות שהם הקנאה והתאוה והכבוד כאשר יראה המבין שם.^[1] ולכן אמרו בזוהר הקדוש (זוהר פרשת נשא דף קמה', עמוד ב' \ מהדורת ויקיפדיה דף קמד' עמוד א') דחסיד איקרי מלאך ה' ומפיהו יבקשו תורה, שהוא הנשמר מן המכשול למעשה ומכוין אל האמת. ונראה שלכך נקרא מלאך ה' צבאות ולא מלאך ה' לבד, כי השם צבאות מורה על חלוקות צבאות שונות וכמו שאיתא בברכות [ברכות דף לא', עמוד ב'], והוא מלאכו ויש לו דביקות ושייכות עמו כמו שיש שייכות והצטרפות לשליח עם משלחו בענין זה שהוא שלוחו, ולכך גם כן תורה יבקשו מפיהו לצבאות שונים. ונקרא עוד מלאך אלקים, כמו שנאמר [דברי הימים ב, פרק לו', פסוק טז'] "ויהיו מלעיבים במלאכי האלקים", ורצונו לומר תלמידי חכמים וכמו שאיתא בשבת [שבת דף קיט', עמוד ב'] [שהרי הנביאים זכר אחר כך ומתעתעים בנביאיו], ומייחסם לשם אלקים לשון דיין ושופט, וכן הם מלאכיו בענין זה מה שיורו משפטיך ליעקב.

[1] ברכות דף ד', עמוד א': "לדוד שמרה נפשי כי חסיד אני – לוי ורבי יצחק: חד אמר: כך אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, לא חסיד אני? שכל מלכי מזרח ומערב ישנים עד שלש שעות, ואני חצות לילה אקום להודות לך. ואידך: כך אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, לא חסיד אני? שכל מלכי מזרח ומערב יושבים אגודות אגודות בכבודם, ואני ידי מלוכלכות בדם ובשפיר ובשליא כדי לטהר אשה לבעלה. ולא עוד: אלא כל מה שאני עושה אני נמלך במפיבשת רבי, ואומר לו: מפיבשת רבי, יפה דנתי, יפה חייבתי? יפה זכיתי? יפה טהרתי? יפה טמאתי? ולא בושתי. אמר רבי יהושע בריה דרב אידי: מאי קרא – ואדברה בעדתיך נגד מלכים ולא אבוש".
הערה: כל מלכי העולם קמים בשעה מאוחרת ואילו דוד מלך ישראל שעליו נאמר חסיד לא יכול לישון מתוך דאגה לעם ישראל.

דברי הימים א, פרק יב', פסוק לג': וּמִבְּנֵ֣י יִשָּׂשכָ֗ר יוֹדְעֵ֤י בִינָה֙ לַֽעִתִּ֔ים לָדַ֖עַת מַה־יַּעֲשֶׂ֣ה יִשְׂרָאֵ֑ל רָאשֵׁיהֶ֣ם מָאתַ֔יִם וְכָל־אֲחֵיהֶ֖ם עַל־פִּיהֶֽם׃

סנהדרין דף צג', עמוד א': אמר רבי תנחום דרש בר קפרא בציפורי, מאי דכתיב (רות ג, יז) "שש השעורים האלה נתן לי" מאי שש השעורים? אילימא שש שעורים ממש וכי דרכו של בועז ליתן מתנה שש שעורים? ,צג' עמוד ב', אלא שש סאין. וכי דרכה של אשה ליטול שש סאין? אלא רמז [רמז] לה שעתידין ששה בנים לצאת ממנה שמתברכין בשש [שש] ברכות, ואלו הן דוד ומשיח דניאל חנניה מישאל ועזריה. דוד דכתיב (שמואל א פרק טז', פסוק יח') "ויען אחד מהנערים ויאמר הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי יודע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תואר וה' עמו" וגו' ואמר רב יהודה אמר רב כל הפסוק הזה לא אמרו דואג אלא בלשון הרע: יודע נגן שיודע לישאל, גבור שיודע להשיב, איש מלחמה שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה, איש תואר שמראה פנים בהלכה ונבון, דבר שמבין דבר מתוך דבר, וה' עמו שהלכה כמותו בכל מקום.

יומא דף כו', עמוד א': תנא מעולם לא שנה אדם בה מאי טעמא? אמר רבי חנינא מפני שמעשרת אמר לי רב פפא לאביי מאי טעמא? אילימא משום דכתיב (דברים פרק לג', פסוק י') "ישימו קטורה באפך" וכתיב בתריה (דברים פרק לג', פסוק יא') "ברך ה' חילו" אי הכי עולה נמי הכתיב (דברים פרק לג', פסוק י) "וכליל על מזבחך" אמר ליה: הא שכיחא והא לא שכיחא. אמר רבא: לא משכחת צורבא מרבנן דמורי אלא דאתי משבט לוי או משבט יששכר. לוי דכתיב (דברים פרק לג', פסוק י') "יורו משפטיך ליעקב" יששכר דכתיב (דברי הימים א פרק יב', פסוק לג') "(ובני) יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל" ואימא יהודה נמי דכתיב (תהלים פרק ס', פסוק ט') "יהודה מחוקקי" אסוקי שמעתא אליבא דהילכתא קאמינא.

שמואל א' פרק ב', פסוק ט': רַגְלֵי חֲסִידָיו יִשְׁמֹר וּרְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמּוּ כִּי־לֹא בְכֹחַ יִגְבַּר־אִישׁ.

זוהר כרך ג, פרשת נשא, דף קמד', עמוד א': תָּאנָא, כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֲסִידוּת, נִקְרָא מַלְאַךְ, דף קמד', עמוד ב', א יְיָ צְבָאוֹת. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (מלאכי פרק ב', פסוק ז') "כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַּעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ יְיָ צְבָאוֹת הוּא". מִפְּנֵי מַה זָכָה כֹּהֵן לְהִקָרֵא מַלְאַךְ יְיָ צְבָאוֹת? אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, מַה מַלְאַךְ יְיָ צְבָאוֹת, כֹּהֵן לְמַעְלָה, אַף כֹּהֵן מַלְאַךְ יְיָ צְבָאוֹת לְמַטָּה.

ברכות דף לא', עמוד ב': תדר נדר ותאמר ה' צבאות אמר רבי אלעזר מיום שברא הקב"ה את עולמו לא היה אדם שקראו להקב"ה צבאות עד שבאתה חנה וקראתו צבאות אמרה חנה לפני הקב"ה רבש"ע מכל צבאי צבאות שבראת בעולמך קשה בעיניך שתתן לי בן אחד משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שעשה סעודה לעבדיו בא עני אחד ועמד על הפתח אמר להם תנו לי פרוסה אחת ולא השגיחו עליו דחק ונכנס אצל המלך א"ל אדוני המלך מכל סעודה שעשית קשה בעיניך ליתן לי פרוסה אחת.

שבת דף קיט', עמוד ב': אמר רבי יהודה לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביזו בה תלמידי חכמים שנאמר (דברי הימים ב פרק לו', פסוק טז') ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה' בעמו עד [ל]אין מרפא מאי עד לאין מרפא אמר רב יהודה אמר רב כל המבזה ת"ח אין לו רפואה למכתו. אמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב (דברי הימים א טז, כב) אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו אל תגעו במשיחי אלו תינוקות של בית רבן ובנביאי אל תרעו אלו ת"ח אמר ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן.
הארה: גמרא זאת מובאת בהמשך ובהקשר לסיבות רבות שאומרים חכמים שונים את סיבת חורבן ירושלים. יש מטרה לסיבות השונות והיא גם ללמד שצריך להקפיד על מספר רחב של דברים בהתנהגות האדם ובקיום התורה והמצוות.