שיחת מלאכי השרת פרק א'
רבי צדוק
אות כג'

[כג] ואמנם השאלה ולמה קורא אותו מלאך, הוא בלתי מובן שהוא כלפי מה שדן ומביא ראיה, שהוא רוצה להוכיח שהנביאים נקראו מלאכים, ושואל עליו ביחוד למה נקרא מלאך. ואולי השאלה בעבור שנקרא מלאך סתם, ומבלי שנדע גם כן ממה שנתפרש במקום אחר כי הוא הנביא מבני אדם, נראה כי היה לו התדמות גמור למלאכי מעלה. או בעבור שקראו מלאך ה', וידוע דברי הפשטנים כי בכל מקום אשר יסמיך דבר אל השם יורה על תוקפו, כמו עצי ה', הררי אל, ארזי אל ודומיהם [וחגי הוא בעבור הסיום במלאכות ה']. ולכן פירש שהיה באמת מתבטל חומרו ממנו לגמרי בעת הנבואה עד שהיה נדמה ממש למלאך ה'. וזה על דרך הדמיון פניו בוערות כלפיד אש, כי המלאכים נמשלו לאש, משרתיו אש לוהט [תהילים קד], וכן השי"ת עצמו, ה' אלקיך אש אוכלה [דברים ד כד]. כי האש הוא העליון שביסודות הנרגשים לעין האדם, וגם טבעו לעלות למעלה, ופעולתו רוחנית שהוא מכלה הגשמיים ומסיר הגשמיי מהיות נמצא בגשם כלל, וזה ענין הרוחני שהוא ההיפך והכליון לגשמי. וכך פנחס היו פניו, שהוא הכרת האדם הוא הפנים וכן כל דבר ההכרה הוא בפנים, כמו [בראשית מא] והרעב היה על כל פני הארץ. ונתבטלה ממנו בעת הנבואה ההכרה הגשמיות, שלא היה ניכר כלל שהוא גשמיי ובזה העולם, רק כאחד מצבא המרום במרום עומד ומשמש, וזהו הנקרא בוערות כלפידים שהם המכלים לכל גשם מגשמי העולם הזה.