שיחת מלאכי השרת פרק א'
רבי צדוק
אות כה'
[כה] אמנם יש שני מיני אש, כי גם היצר הרע משול לאש כמו שאיתא [קידושין פא, א], וכן הגיהנם כתיב באש ה' נשפט, ובפסחים [נד, א] עיין שם מענין אש של גיהנם, ונאמר [ישעיה סו] ואשם לא תכבה. ויש אש של מעלה הטובה כמו שכתבתי לעיל, וכן התורה [ירמיה כג] הלא כה דברי כאש. ורוצה לומר שיש שני מיני כליונות לגוף חומריי, האחת כאשר יהיה לחרפות ולדראון עולם, והשניה כאשר ישוב כולו צורה. וזה הם שני מיני הקנאות, קנאה הרעה שהיא מכלה הגוף בקבר כמו שאיתא [שבת קנב, ב], ומרקבת העצמות שם על ידי תולעתם אשר לא תמות ואשם לא תכבה, וקנאה הטובה שהיא של פנחס ואליהו שהבעירו האש בגופם לשם ה' לקנאות בעושי רשע ועוברי רצונו, גם הם כלה חומרם אבל שב להיות כולו צורה. ולפי שבהגיע הנבואה לאדם היא משולה גם כן לאש, כמו שנאמר [בירמיה כ, ט] כאש עצור בעצמותי, והיינו שהנבואה הוא דבקות נפשו אל בוראה, ובהתגבר כח הנפש יכלה כח הגוף שהוא הפכו. ולכך אז היא להיות פרי יגיעתו שכר שיתבטל ויכלה הכרת הכחות הגופניים מכל וכל עד שהיו פניו בוערות כלפידים.