שיחת מלאכי השרת פרק א'
רבי צדוק
אות כז'
[כז] וענין ראיית רבנן מאשת מנוח, כי לא הונח להם בראיות הראשונות, שלא נתפרש שם הטעם שלא היה מלאך ממש, ולכך הביאו מאשת מנוח. כי ראיית המלאכים הנה הוא בעין השכל, כי לא גשם המה להראות בעין הגשמי. והנה היא אמרה ומראהו כמראה מלאך האלקים, נראה שהרגישה מראהו רק בעין השכלי וכמראה מלאך שלא נראה גשמי ממש, ועם כל זה היתה סבורה שהוא נביא. והיינו מפני שאז לא ידעו מנביא זולת פנחס, כי עד שמואל לא היה חזון נפרץ כלל, והוא בעת ששרתה עליו הנבואה היה באמת נדמה למלאך. ולכך עד שלא ראתה שגם אחר שריית הנבואה ורוח הקודש עלה בלהב השמימה, שהוא העדר החומר לגמרי ולא בעת הנבואה לבד, היתה סבורה שהוא איש אלקים לבדו. ולמדו מכאן על פנחס והנביאים המוחזקים אצל בני ישראל היה תוארם כתואר מלאך האלקים עד שהיו יכולים לטעות ביניהם, ולפיכך בדין הוא שיקראו הנביאים מלאכים. אלא שלפי זה אין ראיה לכל הנביאים. ונראה שרבנן באו להוכיח כדברי רבי סימון שהיו פניו בוערות כלפידים דוגמת מלאך ולא על הקודם, וענין הנרצה בענין הִקרא הנביאים מלאכים באו.