שיחת מלאכי השרת פרק ב
רבי צדוק
אות ה'
[ה] ובתנחומא שם מסיים ומי הן המלאכים, אלו שמשמרין אותו מן המזיקין כו', מכריז לפניו ואומר תנו כבוד לצלמו של הקב"ה, לפי שכל העולם כולו מלא רוחות ומזיקים, עד כאן. פירוש שכל ענייני העולם הם מליאים דברים המזיקים לנפש מכל צד, כל חמדה וכל חפץ הנמצא בבריאת העולם הוא מעורב טוב ברע, הטוב כאשר ישתמש בו רק לרצון השי"ת והרע להיפך, וזהו שמלא מזיקין. והגדר לזה היא התורה, כמו שאיתא [ב"ב טז, א] בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין שהיא השמירה, שעל ידי כל מצוה ממצות התורה שמקיים נמסר לו מלאך אחד. רוצה לומר כח הקבוע ועומד שאין יכול לנטות כלל אל הרע, והוא משמרו מהם ומכריז ואומר תנו כבוד כו'. שלפי שהוא צלמו של הקב"ה שעל כן יש בו כל הכחות כולם גם להנזק, ותחפצו להזיק, אדרבא תנו כבוד, רוצה לומר כחות המזיקים המנעו ממנו. וענין ההכרזה הוא הפרסום לכל תאות וחמודות העולם שזה הוא בצלם אלקים וראוי שימנעו, ולא יכנס ללבו כלל חמדת ותשוקות ההם. שעל ידי המצוה הוא בתואר עושי דברו, שבזה הוא עצום מן המלאכים, רוצה לומר בעל כח יותר מהם, לפי שהוא בעל הכחות כולם עד שקיום המצות שייך אצלו להיות נקרא על ידו בשם עושי דברו, והוא צלם אלקים כמו שנתבאר. והיינו שצלם אלקים הוא שיש בידו גם הרצון הזה אבל אינו נמשך אחריו, מה שאין כן המלאכים שאין להם אותו רצון כלל.