שיחת מלאכי השרת פרק ב
רבי צדוק
אות ו'
[ו] ולכך מעלה היא זו מה שהאדם צריך להיות נשמר, וכמו שמנהגו של העולם שהעשיר מתיירא וצריך להיות נשמר מן הלסטים, אבל עני אינו מתיירא ואין צריך שמירה. וכן היין נשמר שלא יחמיץ ולא יתקלקל ולא המים. והיינו שכל דבר שיש לו מעלה צריך שמירה ומי שאין צריך שמירה הוא לאות שאין לו שום מעלה, שכך יסד השי"ת בטבעי הבריאה שברא, בכל דבר שיש לו מעלה ויכול להתעלות הוא יכול להתחסר ולהשתפל גם כן. כי רק השי"ת הוא בעל מעלה אמיתית שאינו מושך אחריו שום חסרון. אבל כל בעל מעלה מושך אחריו גם כן חסרון, ואם אינו מושך אחריו חסרון אינו בעל מעלה. וכמו שאיתא על פסוק [דברים לא, ב] לא אוכל עוד לצאת ולבוא, ופירש רש"י שנסתמו ממנו שערי הלכה. ותינח לבוא אבל לצאת אמאי לא, אבל הם נמשכים זה מזה, כי מי שאפשר לו היציאה אפשר לו הביאה, וכאשר הוא עומד במדרגתו ואי אפשר לו הביאה גם היציאה אי אפשר לו. והדברים אלו עמוקים ומבוארים במקום אחר.