שיחת מלאכי השרת פרק ב
רבי צדוק
אות יג'
[יג] ובגמרא [שבת פח, ב] מה תפוח זה פריו קודם לעליו כך ישראל הקדימו נעשה לנשמע. רוצה לומר כי העלה הוא שומר לפרי שלא יתקלקל הפרי, וכך השמיעה וההרגשה באמיתות השי"ת ושהוא המצוהו הוא השומר למעשה שאי אפשר להתקלקל ולנטות. וכדרך שאמר ההוא מינא שם איבעי לכו למשמע ברישא אי מציתו קבליתו, כי השמיעה הוא הקבלה בלב, וכאשר מרגיש אמיתות השי"ת בלב אז כל הנטיות לתאות העולם כאבק יפרחו ונתבטלים ונאפסים לפני פחד והדר גאונו יתברך, וכמו שאיתא בהג"ה דריש אורח חיים. וזה שהיה טענתו של המין שהם קבלו עבודה חזקה כל כך להיות הפרי קודם לעלין שלא יהיה כלל מכוסה העלין השומרין אותו ולא יהיה ניזוק, ודבר זה עבודה קשה להיות העלה קודם לפריו, והיה לכם למשמע ברישא אי מציתו שתרגישו כבוד ה' ותשמעו קול דברו – קבליתו. והשיבו אנן דסגינן בשלימותא כתיב בן תומת ישרים תנחם, שכאשר הולכים בדרך הישר שלא לנטות ימין ושמאל, רק להיות עושי דברו מקודם ושומרים הפרי בלא העלה, שהוא כאשר נשמר מעצמו על ידי העלה בלא שמירתם דבר זה תנחם אל מחוז חפצם להשיג גם העלה ולשמוע אח"כ בקול דברו. אבל זולת זה אי אפשר כלל לשמוע בקול דברו להשיג ההשגה הראויה מהשויתי ה' לנגדו תמיד, אם לא בהיות מקודם עושי דברו בכפיית היצר, וקראוהו רז"ל [שם בשבת] רז שמלאכי השרת משתמשין בו. והיינו שאצלם העשייה הוא תיכף כשעלה ברצונו יתברך שיעשו הם עושים, שהרי אינם בעלי בחירה ורצון לעצמם כלל, רק לכל אשר יהיה רוח החיים של השי"ת שבהם המחיים ומקיימם ללכת שם ילכו תיכף, ואח"כ ישתדלו לשמוע בקול דברו להשיג אמיתות השי"ת וקול דברו להם. וכך הם נתגלה להם רז זה כי צריך להיות עשייה קודם.