שיחת מלאכי השרת פרק ב
רבי צדוק
אות יד'

[יד] וכבר אמרו ז"ל [אבות ה, כ] לפום צערא אגרא, שהנשמע וההשגה להשי"ת הוא השכר, כמו שאמרו [ברכות יז, א] בעולם הבא שהוא הזמן לקבול השכר, מה שכרם, צדיקים יושבין ונהנין מזיו השכינה, שהוא השמיעה בקול דברו, והוא שכר המעשה. ולפום הצער במעשה, רוצה לומר כפי גודל כפיית היצר במעשה דעושי דברו, כך הוא השכר הבא אח"כ בענין לשמוע קול דברו. וכמו שאיתא [סוכה נב, א] כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו, והוא כאשר אמרנו כי הביאה נמשכת אל היציאה והמעלה אל החסרון. כמו שתאמר שהון רב ויקר צריך שמירה יותר מדבר מועט, כי יותר מועד לקלקל שיותר משתדלים עליו. וכן בנפש, שכל שמעלתה גדולה, והיינו שיותר יש בה כח אלקיי, והנה כבר אמרנו שגם הכח הרצון אל ההיפך הוא כח אלקיי שלכן דוקא האדם שהוא בצלם אלקים יש בו הרצון והנטייה אל ההיפך, ולכן גם כח זה של הנטיה הוא גדול אצלו וצריך שמירה שהוא מעלת עושי דברו ביתר תוקף. ולאות הוא לפום צערא שגם האגרא הוא גדול, שמעלת נפשו גדולה גם כן לענין השמיעה הבאה אח"כ היא אצלו ביתר שאת, כאשר אמרנו כי תוקף החסרון שצריך שיהיה נשמר הוא מעיד על תוקף המעלה. ולכך המלאכים שאינם נקראים עושי דברו כמו שנתבאר לעיל, אין להם גם כן המעלה של לשמוע בקול דברו שהוא השכר של עושי דברו.