שיחת מלאכי השרת פרק ב
רבי צדוק
אות טו'
[טו] ולכן אמרו שאין יכולים לשמוע קולו רק עומדים ונבהלים, שההרגשה אצלם מבוהלת ברצוא ושוב. שההרגשה היא בלב וכמו שכתבתי לעיל על פסוק לב שומע, ונאמר [במשלי יד, י] לב יודע מרת נפשו ובשמחתו לא יתערב זר, שמי שאין לו מרת לב אין לו שמחה הבאה אח"כ, שלעולם לפני גאון שבר. וכן כל התאות באות מן הלב, כמו שאיתא עין רואה ולב חומד, ועל ידי שמונע לבו מהתאוות לענייני עולם הזה על ידי זה מתדבק להפכו שהוא עולם העליון ונבדל לגמרי. שיש שלושה עולמות – עולם הכסא ועולם המלאכים ועולם הגלגלים [כפי דעת הפילוסופים הקדמונים, וגם ל דעת המקובלים יציבא מלתא אף שהם חושבים ארבעה עולמות אבי"ע הידועים וכמו שכתבתי במקום אחר]. פירוש עולם העליון מכסא כבודו של השי"ת, ועולם התחתון הגשמיי, והאמצעי שביניהם. והם השמים שמים לה', והארץ נתן לבני אדם, והאויר שביניהם. וכמו שאמרו ז"ל [ברא"ר ג] ועוף יעופף, על מלאכי השרת, שהם המעופפים באויר שהוא האמצעי. ואמרו חכמי האמת שנפש האדם חצובה מתחת כסא הכבוד, רוצה לומר מעולם הכסא שהוא העליון. והיינו לפי שיש לה נטייה אל הקצוות, כמו שיש לה נטיה אל קצה התחתון לגמרי והוא מצד הגוף החומריי, כך יש לה נטייה אל העליון לגמרי מצד הנפש שהיא משם. מה שאין כן המלאכים שאין להם נטייה אין נוטים לשום צד, ואין דבוקים בעליון לגמרי והוא ההרגשה הברורה שהשי"ת נוכח עיניו שדבר זה הוא הדביקות בעולם העליון. ושמיעת הקול רוצה לומר ההרגשה על בוריו בהרגשה מבוררת בלב שהשי"ת נצב לקראתו ומדבר עמו ומצוהו, רק הוא אצלם כנחלה מבוהלת שאינה מבוררת, שכל דבר מבוהל ונחפז אינו מבורר רק נראה ואינו נראה, כמו שאיתא שהמלאכים צועקים איה מקום כבודו.