שיחת מלאכי השרת פרק ב'
רבי צדוק
אות כט'
[כט] ובגמרא [חולין צא, ב] חביבין ישראל לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת, שישראל אומרים שירה בכל שעה ומלאכי השרת אין אומרים שירה אלא פעם אחת ביום, ואמרי לה פעם אחת בשבת, ואמרי לה פעם אחת בחודש, ואמרי לה פעם אחת בשנה, ואמרי לה פעם אחת בשבוע, ואמרי לה פעם אחת ביובל, ואמרי לה פעם אחת בעולם. וישראל מזכירים את השם אחר שתי תיבות, שנאמר שמע ישראל ה' וגו', ומלאכי השרת אין מזכירין את השם אלא לאחר שלוש תיבות, כדכתיב קדוש קדוש קדוש ה' צבאות. ואין מלאכי השרת אומרים שירה למעלה עד שיאמרו ישראל למטה, שנאמר ברן יחד כוכבי בוקר והדר ויריעו כל בני אלקים, עד כאן. ביאר אלו השלוש מעלות שאמרנו. כי ענין השירה להשי"ת הוא ההכרה שהשי"ת הוא המנהג בחסדו כל דור ומחדש בכל יום תמיד מעשי בראשית ליתן חיים לכל חי, וכאשר הנברא מכיר ענין זה על בוריו דבר זה הוא שיר ותהלה להשי"ת. ולכך באו השירות על הנסים, שהם העידו תוקף השגחת השי"ת לעין כל רואה, כי כאשר נשתנו סדרי בראשית נתוספה הכרה חדשה אצל כל בריה שאין עולם כמנהגו נוהג מעצמו, שהרי ברצון השי"ת נשתנה מטבעו הנהוג, ונתחדשה ההכרה אצל הנבראים. וכל חדוש מעורר התחדשות בלב, וממנו ימלא פיהם תהלתו יתברך שמו ולומר לפניו שירה חדשה. ולכך ישראל אשר להם נטייה בטבע אל ההיפך מרצון השי"ת, וכאשר כופים ומשנים טבעם בשביל רצון השי"ת הרי יש כאן התחדשות בגופם בשביל רצון השי"ת, ומעורר בכל מעשה ממעשיהם שיר ושבח להשי"ת. מה שאין כן המלאכים שאין להם יצר לכופו, כי טבעם מסור ביד השי"ת ומשועבדים לעשות רצונו בלי שום נטייה כלל, לכך אין יכולים לומר שירה כל שעה רק מצד התחלפות הזמנים שיסד השי"ת. כי כל חילוף זמן מוליד התחדשות, כמו שנאמר המחדש בטובו בכל יום תמיד, לפי שכל יום הוא זמן בפני עצמו יש בכל יום חדוש בפני עצמו, והוא הזמן היותר פרטי הניכר, וכללי יותר הם שבת וחודש כו'.