שיחת מלאכי השרת פרק ב'
רבי צדוק
אות לד'
[לד] וזהו בקשת המלאך שלחני כי עלה השחר, ופירשו רז"ל [חולין שם] הגיע זמני לומר שירה, רוצה לומר זמן הכרת התחדשות השגת השי"ת והשפעתו על הנבראים כולם. וההכרה הזו נמשכת מהידיעה שהיא אצל בני אדם ונפשות ישראל [ויעקב ביחוד כמו שיתבאר]. ולכן אמר שלחני, שכאשר תשלחני אז אלך לאמר שירה, שהכרת הלב נמשכת מן ידיעת המוח, והלב כמו שליח המוח, שכל מה שהוא מתבונן במוחו אח"כ נמשכת ממנו ההרגשה ללב, וזהו שלחני והבן. וזהו דברי האומר השלישי שבמדרש (הובא בתחילת הפרק) מי גדול המשלח או המשתלח, שהוא מצד המעלה השלישית שהמלאכים הם המשתלחים מנפשות ישראל, שתורה וישראל אחד כמו שאיתא [ברא"ר א] שישראל נקראו ראשית וכן התורה, ששניהם אחד מצד התדבקות ישראל בתורה עד שכאלו הם גוף אחד, ושניהם הם הראשית לכל, שהחכמה והידיעה הוא הראשית, כי המוח הוא בראש בגוף. ולכך המלאכים שמדרגתם מדרגת הלב בגוף כמו שנתבאר לעיל הם שלוחי המוח, והמשלח גדול מן המשתלח, וזה מבואר.