שיחת מלאכי השרת פרק ב'
רבי צדוק
אות לז'

[לז] ויעקב אבינו ע"ה אעפ"י שכבר היה שלם בשלשת המעלות כמו שנתבאר לעיל, מכל מקום לפי שהיה קודם מתן תורה לא היה עדיין קישור המעלות בפרט שיהיה המעשים והדבורים רק כפי הוראת החכמה ושיהיה נגלה התאחדותם עם החכמה, אעפ"י שהיה שלם במעלת החכמה גם כן כמו שנתבאר לעיל, מכל מקום עדיין לא ירדה תורה לארץ שהוא הקישור בפועל שגם בחלק הארץ שהוא חלק המעשיי שם משכן התורה, שכל מעשיו שלימים עפ"י התורה ומיוחדים סוף המעשה בתחלת המחשבה. זה הקישור בשלימותו והתאחדותו הגמור נשלם על ידי משה רבינו ע"ה שנאמר עליו ויהיה בישורון מלך. ובזוהר הקדוש פירש דראשי תיבות 'מלך' – מוח לב כבד, והוא הראשון שנקרא מלך, שהוא הממשלה השלימה על כל שלשת הכחות שמקושרים בקשר אחד ומיוחדים, כענין המלך שהוא המייחד העם וכאילו כולם כלולים באיש אחד. וקודם שנתנה תורה, שהוא קישור החכמה שבמוח עמהם, היה רק הקישור והתאחדות גמור אצל הנפשות השלימות בלב וכבד. רוצה לומר ששלימות המעשים היו נמשכים מצד כשרון הלב שלא היה בו שום נטיה, לא עפ"י החכמה והתורה, אעפ"י שהיה גם כן שלם בחכמה וידיעה, מכל מקום המעשים לא היו נמשכים על פיה להיות מקושרים ומאוחדים, תדע שהרי לא נתנה תורה שהוא ידיעת מעשה המצות עפ"י התורה אז. וזהו מעלת יעקב אבינו ע"ה שנטל שר הגדול שהוא שלימות המעופף האוירי ורפשו בארץ שהוא חלק התחתון. והוא על דרך הכתוב [במשלי כב] עקב ענוה יראת ה', כי ענוה הוא שלימות המעשים, כמו שנאמר [תהילים לז] וענוים ירשו ארץ. ולכן אמרו [פאה א, ב] ולפי רוב הענוה, ששלמות המעשה והגמילות חסדים הוא כרוב הענוה, שהוא היורש חלק המעשיי על השלימות, שהוא חלק התחתון והיותר פחות. ומי שפחות יותר בעיניו, שכרו לירש אותו חלק הפחות ותחתון על השלימות. והיראה הוא מיוחס לשלימות הלב כמו שנתבאר לעיל, ושלימות המעשים הוא רק בקישורם והתאחדם עם שלימות הלב, עד שהמעשים מעידים על הלב שהוא המולידם כי הוא שלם גם כן, באופן ששלימות הלב נרפש בעקב שלימות המעשים. רוצה לומר שיחוד הלב ניכר מתוך המעשים עד שהלב נראה בעקב המעשים, כמו סוף מעשה במחשבה תחלה, וסוף מעשה מעיד על תחלת המחשבה, והבן זה. ונמצא כתר שר הגדול שעל ראשו נרפש בארץ אצל יעקב אבינו ע"ה, ושלימות המעשיי [שהיא שליחת שליחות שהוא ענין מעשה ופעולה] היה אצלו על ידי שלימות הלב ומקושרים יחד.